רשימה:
על הספר דבר הקורה בעונת המעבר- אביחי קמחי/ יוכבד בן- דור
" יש שיודע לקרוא
יש שיודע לכתוב
בחלוקה הגסה הזו
נברא עולמי
ומצאתי את עצמי
כותב"
(שם, עמוד 36)
במגירת שולחן הכתיבה בין ניירות טיוטה ומכתבים חולם המשורר את חלום- הנמר שלו.
על פי הקבלה היהודית המרחב הרוחני הוא של תעוזה, אומץ, עצמאות ובדידות. כדי לא להישאר לבד
מחפש המשורר שותף לתהליך חיו, מרחב רוחני שיחזק את ראייתו העל- חושית וירפא אותו
ממחלתו. השירים של אביחי מציעים הבנה עמוקה שהוא אינו יכול לכבות את החושך, ואינו יכול
להוריד את משקפיו הכהים , כשהוא רוקח ע"י הכתיבה שלו את האור הגנוז עם האהבה שלא
יאבדו ..." חיי דבר היכול להתהפך ברגע"...( שם, עמוד 18).
..."חושך הזדמנות לראות מה שלא ניתן באור"...( שם, עמוד 18).
ואכן המילים הנקיות כמעט ממטאפורות ומדימוים צנועות ולא מתנשאות יונקות אהבה ללא תמורה.
האותיות אינן מתכחשות למשורר, ופורחות בדרכן בריח פריחת ההדרים הלבנה, ועוטפות את הקורא
ברכות אינסופית כצלילים של כינור הנפש לכבודו ולכבוד נשמתו.
..." חיי קצובים בכל יום אני מאריך אותם"...( שם, עמוד 13)
..." בכל יום אני מלמד את רגליי ללכת ישר"...( שם, עמוד 13)
כך מושל כפנינה במלוא הדרה, גלוי יוצא מחשיכת הסודות למצוא שלווה ולהביט חופשי מבעד
סדק שנפער בחייו. שקט ועדין לומד את אלף- בית האהבה יש בה דמעה, ולו יש די והותר.
1
הראייה קלושה, אבל המשורר "מטפס במעלה ההר" ( שם, עמוד 15) לראות ראייה פנימית
כל מה שהוא דק כחוט אפילו אם הוא קו החיים. יש לו שירים משלו ואינו שובת לרגע, לא נח.
בחידוד רגשותיו מוציא נס נפלא, וכותב כל מה שיש לו לומר בזהירות. אהבתו שוכנת בקרבו ומבינה
את עצמה. השירים פורשים ידיים לצדדים, והידיים הן עורקים לשירים. לרגע לא חש המתבונן
התפתלויות במופשט. החיים הדמיוניים של המשורר שותים ממעיינות שאינם בדרך הסלולה.
הם גועשים באיפוק ריגשתו הרבה שהולכת על המים בצעדים נכונים.
" והבנתי
את האמרות
והכל לטובה
ובידי שמים
והדבר היה קרוב
אליי מאוד
מבעד לערפל סמיך
שירד על חיי
והנה
אני הולך
ובא והולך
ושוב הולך"
( שם, עמוד 59)
והדבר קרוב מאוד אליך, אביחי קמחי, תמיד בגובה הלב שלך, תדר אחר של החיים בעזרתו
הנחשולים חמים דבר מה שהוא געגוע וכיסופים בחיקו הנפערת לנוכח משמעות היקיצה
הגואה וגועה...
2
