מסה:

תשוקה/ ארן פטינקין

המילים 'משל' ו'משילה' הן מאותו שורש לשוני. היכולת למשול משלים ולתת הסבר ופשר למציאות הנחווית, היא זו המאפשרת הנהגה. ספר בראשית אף מדגיש עובדה זו בפסוק: "אֶל הָאִשָּׁה אָמַר.... וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ, וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ" (בראשית ג' 16). כלומר אם לגבר אין יכולת המשלה ומשילה, לאישה אין תשוקה. כלומר אין לאישה תשוקה אלמלא הזכר שזוכר נותן משמעות לסיטואציה, למפגש ולחייהם. במשל אפשר להבין טוב יותר את המציאות הנוכחית. משילה נובעת מהבנת פנימיותם של דברים והבנה כזו יכולה להתרחש רק ע”י שילוב והתעלסות של זכר עם נקבה.

כל מה שקרוי יחסים הוא מעין משחק. כשאתה פוגש אדם, אתה מתחיל בסוג של משא ומתן. המשחק הזה מסתתר מאחורי מונחים כגון ספונטניות, רגש ומילים יפות נוספות. כאשר אנו רואים מישהי שמוצאת חן בעינינו, אנו מתחילים בתהליך חיזור. תהליך זה יכול להיות מאוד גס ומניפולטיבי, ולחלופין הוא יכול להיות מאוד זורם ונעים; כך או כך, אנו מתחילים לשחק משחק. המשחק הוא כל כך עקרוני שגם כשעוסקים בזוגיות הומוסקסואלית, מתנהל אותו משחק תפקידים בדיוק. המשחק לא מתקיים רק מול מישהי שאנו רוצים כבת זוג, אלא יכול להתקיים גם מול אדם שאנו רוצים להתקבל לעבודה אצלו, או מול אדם שיכול לקדם אותנו בחיים. חיזור הוא לא סתם 'שוויץ', בחיזור הגבר מצהיר בפני האישה כי מנטאלית הוא בעצם אישה רק עם אברי מין זכריים. האישה מאידך, מצהירה כי היא בעצם מנטאלית גבר רק בגוף של אישה. לגבר אין רצון להיפגש באמת עם אישה, ולאישה אין רצון אמיתי להיפגש עם גבר. שני המינים מאוימים מעצם המפגש הדרמטי עם שונות. האיום, כמו כל איום פסיכולוגי, נובע בעיקר מהפחד לפגוש את השונות שבי. הפחד של האישה הוא לפגוש את הגבר שבה, והפחד של הגבר הוא לפגוש את האישה שבו. הפחד הזה הוא כה ראשוני בקיומנו, עד שהוא מנווט אותנו ביד רמה בכל מערכות היחסים שלנו.

בכל מערכת יחסים מה שמעניין אותנו זה לא הזולת אלא ה'אני' שלנו. האבסורד מתגלה כגדול אף יותר כאשר מתברר שאותו 'אני' מפורסם, שבייקרו אנו חפצים, הוא נסתר מעינינו. אותו דבר שנידמה כאילו הוא קרוב לנו ביותר, נחבא מעינינו. מאוד קשה לנו לראות את ה'אני' שלנו, ומאוד קשה לנו לפצח את סודו. בקריאה פונטית המילה 'עני' נשמעת כמו אותו 'אני', ובהיפוך אותיות מתקבל גם 'אין' מלשון אפס - כלום. 'עני', הפך מעשיר, בשיכול אותיות נותן גם 'עין' הרואה את גודל האבסורד האנושי. חז"ל אומרים "אין עני אלא בדעת ואין עשיר אלא בדעת".

באופן אבסורדי, כל העולם רואה אותי, ואני רואה את כל העולם מלבד את עצמי. ידוע שגם מרפאים גדולים, בכל התחומים והאסכולות, אינם יכולים לרפא את עצמם. לכאורה זה אבסורד, איך זה יתכן? כנראה שהסיבה לכך היא אותו עיוורון עצמי מפורסם שהוא נחלת כולנו. אין מדובר בבעיה טכנית, של פרטים פיזיים בפנינו או בגופנו הנסתרים מעינינו. גם אם יעמדו לרשות כל אחד ואחד מאיתנו 100 מראות זכוכית, עדיין נוותר עיוורים לעצמנו. אדם עיוור לעצמו כי הוא עסוק עד מעל הראש בהתבוננות בסימפטומים ולא במהותם של דברים; הסימפטומים הם שמעוורים אותנו. חז"ל אמרו: “לעולם יהיו דברי תורה בידך כללים ולא פרטים". אי אפשר לפענח את המאקרו אם לא היית במיקרו, וגם אי אפשר להבין את המיקרו במנותק מהמאקרו; משמע עד שלא נחבר בין שתי רמות ההתבוננות, הבנתנו תהיה פגומה.

ה'אני רוצה' הוא זה שמסנוור אותנו ומעוור אותנו. אצל הגבר התשוקה המינית, ואצל האישה הרצון לביטחון. אנחנו מסלפים את איכות המשילה. הגבר מבין משילה כשליטה, והאישה תובעת לעצמה חשיבות וביטחון. במצבנו היום, גם הגבר וגם האישה הם בבלבול גדול, והבלבול הזה גורם לכך שגם הסכמים אנו לא יודעים לקיים. כדי לערוך הסכם אדם צריך לדעת מיהו, להכיר את יתרונותיו, חולשותיו ובעיקר את ההונאה העצמית שלו. היום אנחנו לא יודעים מי אנחנו, כי כל משחק התפקידים הזדעזע. האישה קיבלה כוח, היא שיכורה ולא יודעת מה לעשות עם זה, והגבר איבד את כוחו ועדיין לא פיתח עוצמה אמיתית הנובעת מיכולת למשול משלים ולהעניק משמעות. אך בלבול זה הוא גם פתח ללבלוב; קריסת עולם מושגים אחד, היא פתח ללידת עולם מנטאלי חדש.

היכולת למשול משלים ולהעניק משמעות, יוצרת הנהגה. ספר בראשית אף מדגיש עובדה זו בפסוק שכבר הזכרנו: "אֶל הָאִשָּׁה אָמַר... וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ, וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ" (בראשית ג'16). כלומר אם אין יכולת המשלה ומשילה, לאישה אין תשוקה. התפקיד של הגבר במערכת יחסים הוא להעניק לבת זוגו משמעות. כאשר פושטים מעל הדימויים הגבריים והנשיים את הצד הביולוגי, הופך פסוק זה לעמוק יותר. בתוך נפש האדם הצד הזכרי מושל (מלשון משל) בצד הנקבי המכיל חוויה: "וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁם אִשְׁתּוֹ חַוָּה; כִּי הִוא הָיְתָה אֵם כָּל חָי" (בראשית ג' 20). הנקבי והזכרי משתפים פעולה בכדי ליצור ולברוא חדש. ללא שיתוף של קטבים, של פועל ונפעל, אין בריאה. חז"ל הרחיקו לכת ואף טענו: “אין למעלה מעונג ואין למטה מנגע”; היפוך האותיות מרמז על היחס הלא צפוי בין הקטבים עונג ונגע. עקרון זה עובד אפילו בצד הנמוך והאלים של משילה במובן של שליטה. יש ביחסי מין משיכה לאלימות – במצבנו כוח מגביר תשוקה. הגבר שואב הנאה מלהיות כובש, אך גם האישה משתוקקת מאוד להיכבש.