שיר:

שיר ליום ראשון / אוג'ניו מונטלה מאיטלקית דן צלקה

לֹא הֵבַנְתִּי אַף פַּעַם אִם הָיִיתִי אֲנִי

כַּלְבֵּךְ הַנֶּאֱמָן וְהַנּוֹטֶה לַחֲלוֹת

אוֹ אַתְּ שֶׁלִּי.

לַאֲחֵרִים לֹא, הָיִית חֶרֶק קְצַר-רֹאִי

אָבוּד בֵּין פִּטְפּוּטֵי

הַחֶבְרָה הַגְּבוֹהָה. הֵם הָיוּ תְּמִימִים

הַפִּקְחִים הָאֵלֶּה וְלֹא יָדְעוּ שֶׁבְּעֵינַיִךְ

הֵם עַצְמָם כְּבַרְוְזֵי פִּתָּיוֹן מִתְנוֹדְדִים,

שֶׁהֵם גְּלוּיִים גַּם בַּחֲשֵׁכָה, מְעֻרְטָלִים

עַל-יְדֵי חוּשֵׁךְ הַלֹּא טוֹעֶה, עַל-יְדֵי רָדַר

הָעֲטַלֵּף שֶׁלָּךְ.