בַּיָּם הָיִיתִי

תַּפּוּזִים שָׁם לֹא מָצָאתִי.

הָיִיתִי בְּסֵבִילְיָה

אַהֲבָה שָׁם לֹא מָצָאתִי.

אוֹר־שָׁרָב מְלַהֵט, שְׁחַרְחֹרֶת.

שִׁמְשִׁיָּתֵךְ תְּנִי לִי!

צֵל יָרֹק יַעֲטֹף אֶת פָּנַי –

כַּעֲסִיס הַלִּימוֹן וְהַלִּימָה.

וּמִלִּים שֶׁלָּךְ – דָּגִים זְעִירִים –

יְרַצְּדוּ לָהֶם עַל סְבִיבֵנוּ.

בַּיָּם תַּפּוּזִים לֹא מָצָאתִי.

אֲבוֹי, לִבִּי שֶׁלִּי,

וּבְסֵבִילְיָה אַהֲבָה לֹא מָצָאתִי!