שיר:

יַפְיוּת אַחֶרֶת / עמוס שטרית

כְּשֶׁהַתְּשׁוּקָה הִפְצִיעָה בְּפָנַיִךְ

מִתַּאֲוַת שְׂפָתַיִם, נֹגַהּ,

הוֹפִיעוּ בָּךְ גְּוָנִים נְדִירִים

שֶׁאַף הַקֶּשֶׁת בִּקְּשָׁה לְעַצְמָהּ.

כְּשֶׁהַתְּשׁוּקָה הִשִּׁילָה רֹבֶד מִפָּנַיִךְ

אַגַּב מִשְׂחָק מַקְדִּים,

נִגְלְתָה בָּךְ יַפְיוּת אַחֶרֶת,

מֵהַזַּן שֶׁמְּעוֹרֵר הֵדִים.  

כְּשֶׁהַתְּשׁוּקָה הִפְצִיעָה בְּפָנַיִךְ

מִתַּאֲוַת עֵינַיִם, נֹגַהּ,

מִתְמַסֶּרֶת לְלַהַט הַחוּשִׁים

נוֹתַרְתְּ מוּלִי בְּנֶפֶשׁ עֵירֻמָּה.