שיר:
נָסוּ אֲנָחוֹת/ טודרוס בן יהודה אבולעפיה
נָסוּ אֲנָחוֹת, וַהֲנָחוֹת בָּאוּ, / וַיִּזְרְחוּ אוֹרִים לְפָנִים בָּאוּ,
וּפְנֵי אֲדָמָה בַּפְּרָחִים רֻקְּמוּ / וּכְמוֹ חֲלָאִים אוֹ עֲנָק מֻלָּאוּ.
סִיס יַעֲנֶה זָמִיר עֲלֵי אָמִיר וְצִיץ, / עַד יִרְקְדוּ נֶגְדּוֹ וְכַף יִמְחָאוּ,
וּכְמוֹ מְלָכִים הַפְּרָחִים יָצְאוּ / וּלְאַט, בְּלִי פֶה, זֶה עֲלֵי זֶה גָאוּ.
וֶרֶד לְהִתְהַלֵּל וְלִגְאוֹת קָם, וְהוּא / לוֹעֵג וְשִׂפְתּוֹתָיו שְׂחוֹק נִמְלָאוּ.
״נֶחְשָׁב אֲנִי״ – אוֹמֵר – ״כְּמֶלֶךְ בַּגְּדוּד / עֵת הַפְּרָחִים כַּגְּדוּד נִצְבָּאוּ.
לִלְחִי חֲשׁוּקֵיהֶם יְדַמּוּ תָאֳרִי / עֵת כִּי מְשָׁלָם חוֹשְׁקִים יִשָּׂאוּ״.
וַתַּעֲנֵהוּ הַחֲבַצֶּלֶת ״שְׁתֹק, / רַבִּים דְּבָרִים מִמְּךָ נִפְלָאוּ!
אִם לָךְ לְחִי דִמּוּ – הֲלֹא לִי עָרְכוּ / עַיִן, וְהוֹד יָפְיִי לְהַגִּיד לָאוּ.
יִתְרוֹן פְּרָחַי אֵין מְכַחֵד בַּיְקוּם / עַל כָּל פְּרָחִים, כִּי בְעֵינָם רָאוּ:
לֹא אָדְמוּ עַד נִכְלְמוּ מִנִּי, וּבִי / תָמְהוּ לְחָיֶיךָ וְהִתְפַּלָּאוּ,
לֹא שָׁב יְרַקְרַק עֵין זְרָעִים תּוֹכְךָ / עַד כִּי בְנֹעַם תָּאֳרִי קִנָּאוּ״.
וַיַּעֲנֵם שׁוֹשָׁן, בְּעֵת נֶגְדּוֹ הֲמוֹן / קוֹלָם בְּעֹז וּבְגַאֲוָה נָשָׂאוּ,
״לֹא בַהֲבָלִים גָּאֲתָה נַפְשִׁי, כְּמוֹ / תִגְאוּ בְדִבְרֵי רִיק וְתִתְנַשָּׂאוּ.
מַה לִּי לְהִתְפָּאֵר? וְדַי לָנוּ בְּנֵי / שׁוֹשָׁן אֲשֶׁר הֵם עַל שְׁמִי נִקְרָאוּ!״
הֵם הֵם אֲשֶׁר עַל תַּאֲוָתָם נוֹצְרוּ / וּכְפִי רְצוֹנָם בַּזְּמָן נִבְרָאוּ,
נִרְאִים כְּגֶבֶר אֵין אֱיָל – אַךְ מִגְּאוֹן / עֻזָּם אֲרָיוֹת יוֹם קְרָב יִירָאוּ.
וּמְפַלְּטִים מֵאוֹיְבִים וּמְחָרְפִים / צַדִּיק, וְאֶת הַצּוֹרֲרִים דִּכָּאוּ,
וּבְיוֹם קְרָבוֹת – הַתְּמוּתָה יַחְפְּצוּ, / וּבְיוֹם נְדָבוֹת – הָרְכוּשׁ יִשְׂנָאוּ.
אַתֶּם, עֲדַת הַמְּשׁוֹרֲרִים, אִם תִּשְּׂאוּ / שֵׁם בִּלְעֲדֵיכֶם בַּזְּמָן – תֶּחְטָאוּ:
שִׁירוּ לְכֻלָּהַם, וּמֵהֶם בַּחֲרוּ / הַשַּׂר אֲשֶׁר כָּל מַעֲשָׂיו נִפְלָאוּ!
שֶׁמֶשׁ צְדָקָה הוּא, וְאָכֵן נוֹזְלָיו / פָּז יִזְּלוּ תָמִיד וְלֹא יִכְלָאוּ,
נוֹזְלִים כְּעָבִים אוֹ כְעֵינֵי אוֹהֲבִים / עַל אָהֳלֵי בָתֵּי יְדִידִים שָׁאוּ.
נוֹתְנִים גְּבוּל אֶל מַעֲלָתוֹ נֶחְשְׁבוּ / כַּנּוֹתְנִים לַיָּם גְּבוּל וַיְתָאוּ.
לוּלֵי כְבוֹדוֹ וִהְיוֹתוֹ בַזְּמָן – / אָז יוֹשְׁבֵיהֶם הָאֲדָמוֹת קָאוּ.
עַל הַזְּמָן סוֹכֵךְ, וּמִקּוֹרוֹת זְמָן / תַּחַת כְּנָפָיו אוֹהֲבָיו נֶחְבָּאוּ,
נֶחְבּוּ וְלֹא יָדַע מְקוֹמָם הַזְּמָן – / אֶת הַזְּמָן רוֹאִים וְלֹא יֵרָאוּ!
בָּחַר בְּעַנְוָתוֹ שְׁכֹן אֶרֶץ, אֲבָל / לוֹ מַעֲלוֹת עַל עָשׁ כְּסִיל נִשָּׂאוּ.
הֵאִיר פְּנֵי תֵבֵל כְּאִלּוּ יוֹלְדָיו, / עֵת קָרְאוּ מֵאִיר שְׁמוֹ, נִבָּאוּ.
קַח נָא, כְּרוּב מִמְשַׁח, / חֲלָאִים מַעֲשֵׂה / אָמָּן, בְּפָז וּבְיַהֲלֹּם סֻלָּאוּ!
עוֹבֵר בְּכָל עֵבֶר כְּמוֹר עוֹבֵר שְׁמָךְ / וּכְזִכְרָךְ אָז הַנְּשָׁרִים דָּאוּ,
כִּי חַסְדְּךָ הֶלְאָה מְתִים, וּמְהַלֲלִים / מָקוֹם בְּךָ לַמַּהֲלָל יִמְצָאוּ.
בָּךְ יִצְדְּקוּ, / וּבְהַלֲלָם שַׂר בִלְתְּךָ – / שֶׁקֶר וְשָׁוְא מִלֵּב וְלֵב בָּדָאוּ.
לָךְ צָמְאָה נַפְשִׁי, וְנַפְשׁוֹת הַיְקָר / תָּמִיד לְנַפְשׁוֹת רוֹזְנִים יִצְמָאוּ.
לִבִּי וְנַפְשִׁי נֶחֱלוּ בִנְדוֹדְךָ, / אַךְ בַּחֲזוֹתָם הוֹדְךָ נִרְפָּאוּ,
וּבְבוֹאֲךָ לִשְׁכֹּן בְּתוֹכָם – שָׁלְפוּ / מִגֵּו, וְלִקְרַאת חַסְדְּךָ יָצָאוּ.
