צילומים: צביה ויצמן כספי
מפגש בין תלמידי תיכון בן גוריון לתלמידים ערבים מלוד/ צביה ויצמן כספי
ניצני תקוה פרחו הבוקר במגרש הספורט, במפגש יחודי בין תלמידי ותלמידות שכבת י׳ מתיכון ״בן גוריון״ לתלמידי ותלמידות התיכון הערבי ״אלעולא״ בלוד.
את היוזמה הברוכה לפעילות זו החל מורה התקשורת גולן ארביב. השנה מובילה את הפרוייקט, גלית עטייה, סגנית המנהלת. לפני פרוץ השבעה באוקטובר ייזם גולן מפגשי פעילות ושיח יהודי ערבי, בתמיכתה של המנהלת איריס דורון, וכעת על אף המצב או בגללו לאחר הפסקה הופק המפגש. היה משהו מן הריגוש כשהגיעו האורחים. קידמו אותם בברכה מנהלת התיכון, איריס דורון, סגניתה גלית עטייה, רכזת השכבה שרית שטרצר, נציגים מהעמותה ״אפשר אחרת״ מתרגמים והמנטורים שעל התוכן.
בא לומר מילות עידוד, מנהל בתי הספר התיכוניים בעיר מר יורם לוין. הוא ברך על המפגש והבטיח לאפשר, לשמר ולהרחיב בנושא והוא מאמין כי התקווה ״אמאל״, לא פסה מן העולם.
היה מתח קל, נרשם איפוק, לא התקיימו ויכוחים סוערים ואי הסכמות. אולי זה לא הזמן, אולי דוקא זה הזמן. העושים במלאכה מ״אפשר אחרת״ יודעים להתנהל עקב בצד אגודל, אט אט ומבינים את המצב ואת נפשם של התלמידים, בעיקר בימים אלה.
איריס דורון מנהלת התיכון, ביקשה שכל אחד ואחת מהנוכחים משני הצדדים יהיו שגרירים של שיתוף ושלום כשיחזרו לבתיהם בלוד או בנס ציונה. מילותיה תורגמו לערבית למי שלא דובר את השפה.
אחד התלמידים האורחים, הוסיף כי למד עברית מהשכנים. וכי זה היתרון בלהתגורר בעיר מעורבת כמו לוד כי יהודים וערבים לא זרים זה לזה…ובכל זאת, לא היה קל להתעלם ולשכוח את אירועי שומר החומות…
ואני חשבתי שחבל שתלמידינו לא לומדים ערבית.
התלמידות הערביות מלוד לבושות בצניעות, ביקשו לא להצטלם. התלמידים שלנו צופפו שורות והסירו מחסומים. הפעילות הספורטיבית חברתית יצרה אחדות ולרגע נשכחו הסדקים והמבוכה התפוגגה.
הם החזיקו בחבל טיפסו, משכו, החזיקו ידיים, חייכו ואולי גם הצטלמו יחד החליפו פרטים ותיוגים להמשך הקשר.
שאלתי את גולן איך הכל התחיל:
״היוזמה למפגשים עם בתי ספר מהמגזר עלתה בי, עת לימדתי בבתי ספר מעורבים ואתניים ביפו, במקרה גיליתי את העמותה ״אפשר אחרת״ וקפצתי על המציאה שכן הם באים עם תכנית מובנית לפעילות הדרגתית ולקרוב לבבות ארוך ומשמעותי. בסופו של יום כולנו בני אדם המונעים מתוך דחף של עזרה הדדית ורצון לאושר והגשמת שאיפות אישיות. אני תקווה שמפגשים אלו יעוררו רצון אנושי קמאי לאחדות בין כל העמים בארץ ובעולם״.
הלוואי ואינשאללה.
עמותת ״אפשר אחרת״ מקיימת פרוייקטים לקידום החיים המשותפים בישראל והופכת את החזון למציאות (מי יתן וכך יהיה) ומאפשרת לנהל דיאלוג שיוויוני ורב תרבותי בין יהודים לערבים. מתוך תפיסה כי בני נוער הם בשלב שמאפשר פתיחות. אולי אם
שיחת סכום התקיימה בנעימות נטולת מתח כבתחילה. התלמידים מלוד עלו לאוטובוס שיסיע אותם מרחק קילומטרים ספורים בלבד ואולי המרחק בין הלבבות הצטמצם ולו במעט.
לזה כיוון בדבריו יורם לוין כשאמר ״25 שנה אנחנו אוחזים בתקווה לא מוותרים על ה״אמאל״.
עוד יהיה טוב.
אני תוהה ביני לביני על מה הם ידברו באוטובוס חזרה הביתה. נדמה שהם קצת יותר מחוייכים ומפוייסים ומקוים למפגש הבא שיהיה ביקור גומלין בבית הספר אלעולא בלוד.
ואסיים בשיר של המשורר אלמוג בהר:
אַמַל זֹאת תִּקְוָה,
חַיַאתִי אֵלּוּ חַיַּי,
וּבִזְמַן שֶׁהֵם נִפְגָּשִׁים
בֵּין שְׂפָתֶיהָ שֶׁל אֻם כֻּלְת'וּם
לְבֵין הָאָזְנַיִם שֶׁלִּי
צִמְאוֹנוֹת רַבִּים כּוֹרִים בְּאֵרוֹת
בְּלִבִּי
