מאמר:

על ספר השירים   לצאת ממצרים ולחזור – שז/ עמיקם יסעור  

24 שנים מפרידות בין ספר השירה הראשון ,ריקוד המשוגעת, של שז לבין הספר השני.  –"לצאת ממצרים. ולחזור,  שהופיע ב 2023. במשך הזמן הזה לא שתקה היוצרת. נכתבו ספרי פרוזה, מחזות ונוצרו גם אלבומים מוזיקליים של כמה מן השירים. 

אפלטון מציג במרכז ספר המדינה שלו את תפקידה של המוזיקה בחינוך.  המוזיקה חשובה למשורר בקביעת הקצב הפנימי של שירתו.  מעניינים גם שמות הספרים.  שמות ייחודיים. "ריקוד המשוגעת" ,מבטא איזו פראות שחרור. אני זוכר אחד משירי ליאופולד סידאר  סנגהור מסנגל שתורגם בשנות השישים, המתאר את הריקוד של השחורים והשחרור והקרבה לאדמה. לעומת זאת שם כמו "לצאת ממצרים. ולחזור", מבטא איזו תחושה של דטרמיניזם. היותך לכוד. בעיית החירות מעסיקה הוגים ומשוררים רבים.  אולי יש כאן גם התחברות אל צער העולם של שירת הרומנטיקה במאה ה 19. אולי יש כאן התחברות גם אל שירת המחאה החל משנות השישים.

הופעת ספר שירה 24 שנים לאחר קודמו, מבטאת כאן גם אורך רוח של המשורר. היכולת לאגור ,מבלי לרוץ ,לפרסם, לצד היכולת לתת שמות ייחודיים. פעמים רבות אתה נתקל בשמות ספרי שירה שאינם מאתגרים אותך. או שהם בנליים או שהם סתומים מדי. או שהם נראים לך סתמיים. השמות של ספריה מציבים בפני הקורא אתגר ומעוררים את  סקרנותו לקרוא.

שז ,משוררת פורצת דרך. ספר שיריה הראשון שייך לאחד הגלים בשירה לאחר שנעשה סיכום ביניים ב- 1980. באנתולוגיה של עקד שירה צעירה, 1980 שהייתה חידוש והרחבה לאחר האנתולוגיה של עקד משנת  69 'שעדיין לא כללה את הגל של שנות השבעים אנתולוגיה שערכו בני הזוג יעוז קסט יחד עם יעקב בסר.

ראוי להדגיש גם את כוחו של ספר השירים הזה, לטלטל את הקורא בלי להיות מלודרמטי. העיבוד האמנותי של החומר השירי יוצר חוויה מיוחדת. מטרידה.

ועוד כמה הערות על ספר שיריה החדש של שז- "לצאת ממצרים. ולחזור".

מצאתי כמה מאפיינים לכתיבתה של שז :  1. הישירות שבכתיבה.   2.האופי הווידויי של השירים.    3.דרך הכתיבה הנועזת. בכלל דומה כי בשירה הישראלית משוררות יותר ממשוררים פורצות היום דרכים בכתיבה הנועזת גם מבחינה צורנית.    4. תחושת אי הנחת התמידית המקננת בתוכה ומגבירה את הדינאמיות הפנימית  של השיר.   5.האופי האקזיסטנציאליסטי של שירתה.    6.הדרמטיות המתפרצת של השירים.   7.הטוטאליות של החיים המתגלה בשירים.     8. הערגה והכיסופים המפעמים בחלק מן השירים    9.העוצמה שמעבר לטריוויאלי בתיאורים השיריים.     10.יסוד סוריאליסטי בחלק מן השירים     11.הדיאלוג הייחודי עם אלוהים.     12. אין כאן נטייה לאפיזודות סיפוריות ,למרות היותה של שז גם פרוזאיקנית , הרי  לפנינו ליריקה טהורה.     13. כל השירים מסתיימים בנקודה. אין כאן סיומים קטועים.      14. האותנטיות הכנות והטבעיות של השירים אשר כובשים את לב הקורא.   15. עוצמת השורות הארוכות המעניקות רחבות תנופה וכוח לאותם שירים הכתובים כך.

בנובמבר 2021 ראיינתי את שז בזום. לפני הערב כתבתי כמה מילים על הפרוזה שלה הראויות  להזכירן גם כאן. חלק ניכר מכתיבתה שייך לסיפורת הווידוי. לדעתי,  כמה ממאפייני סיפורת זו הם : 1. אומץ,    2. אינטנסיביות.   3. ישירות.   4.קשר מיוחד עם הקורא .  5. עוצמה דרמטית אצורה.  6. העצמת הכתיבה בגוף ראשון.

מעניינת ההתכתבות של המשוררת עם משוררים אחרים או הכתיבה אליהם .שמות שירים כמו : אני אוהבת את אדמיאל קוסמן, מה היא עשתה לדליה רביקוביץ,? רצה כבר להיות גבר כמו רוני סומק, אם תפלי ממטוס באמצע הלילה. שם השיר האחרון מזכיר את שירה של דליה  רביקוביץ אשר הולחן בראשית שנות השבעים. השיר, לאיתקה, מתכתב עם שירו הנודע של קונסטנטינוס קאוופיס, איתקה. השי , אני שומעת את ארץ-ישראל מזמרת , מתכתב עם שירו של וולט ויטמן, אני שומע את אמריקה שרה. המשורר החיפאי לשעבר , עודד פלד, העניק את שם שירו של ויטמן לאנתולוגיה של שירים אמריקאים אותה תרגם. ארץ ישראל מזמרת באוזניה בהיותה של הדוברת במקום לשירה ברחוב סירקין בהדר הכרמל, חיפה. ההתכתבות עם משוררים ועם שירים מעידים, בדרך כלל על אופקיו.של משורר.

הגעגועים למצרים מזכירים לי את התזה של הסוציולוג הפרוידיאני -מרקסיסטי אריך פרום בספרו  "מנוס מחופש" בו הוא מתאר את כיסופיהם של האנשים למסגרת.

לפי תחושתי , השירים מתרחשים בתודעתה של המשוררת ובמערכות יחסיה ולא במקום ספציפי חיצוני. סערות נפש, כיסופים ומגוון של רגשות שונים. לעתים פנייה אל נמענת.

כך גם מועצמים האפקט הדרמטי-רגשי. האמפתיה של הקורא וגם הזעזוע שלו. פעמים רבות בולט כאן גם הטון של הטחה. יש כאן חוויות. יסוד של משוררת אשר קשובה אל העולם. הכאב שהוא הדומיננטי דוחה כל אפשרות של פוזה או מלאכותיות. היכולת להיות ישירה בלי לפגוע באיכות השירית  צולחת כל מכשול אמנותי.

זמן ההווה הוא זמן הדרמה וגם זמנה של השירה הלירית.  הוא מצטייר בעיניי כדומיננטי גם בשירי הקובץ הזה.  ההווה נוכח בעוצמה גם בשירים הבנויים על זיכרון .

המוטו בראשית הספר מדבר על יופי וכאב.  הצירוף הזה הוא גם מסימניה של שירת תקופת הרומנטיקה מן המאה ה 19.

תחושת אי הנחת של המשוררת וגם של הקורא הנכנס למצב של איזו דריכות מרחיקה מכאן כל יסוד אידילי. זהו סממן מובהק של השירה המודרנית מאז שירי המקוללים מן המאה ה 19 : בודלר, ורלן ורמבו.

הפוליטי הוא גם האישי כאן. והפוליטי -אישי בכמה  שירים בעלי אופי כזה צולח את מבחן הזמן ואת מבחן הסטריאוטיפיות  בגלל יכולתה של המשוררת לפייט שיר שהוא מעבר לזמן ולמקום המצומצם ומבלי להטיף. הזעקה מסוגננת היטב מבחינה שירית.

בולט , לדעתי גם האופי ההומניסטי של השירים. אנושיות של חיבור הבולטת על רקע הניכור של תקופתנו. ניכור אותו תיארו בין היתר:  הגל, מארקס הצעיר, לוקאץ', קאמי,  ותיאטרון האבסורד של המאה העשרים.  האנושיות זועקת משום שזוהי הדרך העיקרית לגבור על הניכור.

כן יש כאן שירים המוקדשים לבמאית , קרן ידעיה שביימה סרט על פי ספר פרוזה של שז ושיר המוקש לסופרת דנה. ג. פלג.

היה  קיר  חוצץ  ביני  ובין  יפי  הדברים  -  שיר   מאת  שז

היה קיר חוצץ ביני ובין יפי העצים, יפי העלים ,יפי התנדנדותם

                                                                           ברוח.

היה קיר חוצץ ביני ובין יפי העצים, יפי צבעיהם יפי יציבותם

                                       בעציצים שעל חלונות האמבטיה

היה קיר חוצץ ביני ובין יפי זרועותיי המזדקנות יפי כתמי השמש על

                                                                              כפות ידיי

היה קיר חוצץ ביני ובין יפה אצבעותיי הנעוצות על המקלדת –

                                                מחפשות, עדיין מחפשות.

.

מתוך הספר   לצאת ממצרים . ולחזור. הוצאת כתב, 2023  עמוד 152.

שיר נפלא באורך 8 שורות. זהו אורך קלאסי של שיר מתומצת. והנה כמה הערות : 1. השיר כתוב בלשון עבר, אבל מתעוררת בקורא התחושה הוודאית כי הוא מורה על ההדוה. במיוחדז לאחר הסיום. ההווה הוא זמן השיר הלירי.       2. בולט המבנה הגרפי המיוחד שלו.     3. בולט גם כוח השורות הארוכות מלאות התנופה.     4.בולט גם כוחה של החזרה היוצרת מתח דרמטי.     5.ניכר כוח הפיתוח של הנושא והבחירה המדויקת של הפרטים.     6.ניתן לראות את הערגה של המשוררת למגע ישיר עם העולם. הייתי מגדיר עמדה זו כאותנטיות ספוגת כאב.  רצון להתגבר על הניכור. ניכור האדם מהעולם הוא חויית יסוד המתוארת בכתביהם של הגל  ושל מארקס הצעיר.      7. תחושה של צער העולם. תחושה זו היא וחוויית יסוד של המשורר הרומנטי מן המאה ה 19.    8. המשורר הגרמני, נובאליס, תיאר בשירו פרח כחול דמיוני מסתורי ואגדי כמושאר לכיסופים. כאן, בשירנו, מדובר על פרחים קונקרטיים בעציצים בחדר האמבטיה.      9. חלוקה מעניינת של השיר. 4 השורות הראשונות מתארות את העולם. 4 השורות האחרונות מתארות את המשוררת. ראוי לשים לב כי בשירה השנייה ניכרת הרוח שהיא דורם חיצוני. בטורה הרביעית הפרחים בעציצי באמבטיה שהלם חלק ממנה ובשורה שישית כפות ידיה של המשוררת.     10. חוויית הזמן מועברת כאן התחושה של הזדקנות   11. מוצג כאן הלך רוח של אי קבלה עצמית.   12. היצירה היא גישוש וחיפש ומתוארת כחוויה שאינה נגמרת 

אעיר בקצרה על התכתבות  שירית מרתקת של שז עם שיר קלאסי מן השואה. שירו של דן פגיס,  "  שנדפס בספרו  "גלגול", הוצאת מסדה, 1970.  "כאן במשלוח הזה       אני  חווה    עם הבל בני      אם תראו את בני     קין בן אדם     תגידו לו שאני  "     

שירה של שז בעמוד 85 בספר נקרא ,מקהלה".  וזו לשונו של השיר  " מתחננת לאהבה בקרון החתום        שם הבל צורח עליי בקולו האטום     "אימא, אימא",    עושה לי קול שני   

    תגידו לו שאני"

שז משמרת כאן חלק כותרת  שירו של פגיס בתוך שירה.  הסיום זהה.  בשירו של פגיס חוויית היסוד היא שואה.  בשיר של שז  מילות המפתח , לדעתי, הן "מתחננת לאהבה"  מקהלה היא כאן בקולו של הבל. הלך קרוח יסודי בשיר זה הוא געגועים לאהבה. שני השירים הם בעלי אורך דומה, 19 מילים רק חלוקת השורות היא אחרת.