שיר:

שְׁלֵמוּת/ מארי ברנד

מִלּוֹתַי אֵינָן כִּפְרִי צַבָּר

שֶׁאֶת קְלִפָּתוֹ הַהֲגָנָתִית צָרִיךְ לְקַלֵּף

שֶׁתּוֹכוֹ – תַּמְצִיתִי, עֲסִיסִי, מָתוֹק – מְחַמֵּם אֶת הַלֵּב

סֵמֶל שֶׁל עֲמִידָה בַּקֹּשִׁי

מִלּוֹתַי מִתְנַדְנְדוֹת כְּדֻבְדְּבָן בַּצָּפוֹן

עַל עֵצִים שֶׁחַיָּבִים לִרְעֹד

כְּדֵי לְלַבְלֵב

יֵשׁ גַּלְעִין אֶחָד בִּלְבַד

שֶׁלֹּא הַשִּׁנַּיִם מְפַצְּחוֹת

אֶלָּא הַזְּמַן