פרק מספר:

הגרזן של קאפקא/ רבקה רז

כשחבקוק היה בכיתה ג', הוא חזר יום אחד מבית הספר, וכשנכנס הביתה שמע את אמו מדברת בטלפון, "לו יכולתי למצוא את הגרזן של קפקא," אמרה ונאנחה, "הייתי הרבה יותר מאושרת." 

זה קרה אחרי שהאיש שאמר שהוא אבא שלו ארז שתי מזוודות, חבש את המגבעת השחורה, לקח את הילד שלו ששמו היה כשמו של חבקוק לפני שחבקוק נאלץ לשנות את שמו לחבקוק, וטרק אחריו את הדלת. לפתע פתאום השתכן בבית שקט, שחבקוק דמיין אותו יורד מלמעלה כמו עננה ורדרדה ומתקתקה.

בתוך השקט שהשתרר שמע חבקוק את קולה של אמו חוזר ואומר, "לו יכולתי למצוא את הגרזן של קפקא..."

חבקוק לא הכיר אף איש בשם קפקא, אבל הוא החליט שעליו לצאת למסע חיפושים, למצוא את הגרזן הזה ויהי מה ולהביאו שי לאמו.

הוא יוצא למסע חיפושים. כמו בלש טוב, לפני שיפליג למרחקים, וזה בטח יקרה בקרוב, הוא מתחיל קודם כול לרחרח בסביבות הבית.  יוצא לחצר ומביט במשקפת של קפיטן הרחק לפנים, ותכף נופל מבטו על המחסן הישן בפינת החצר. כבר מזמן תהה מה המחסן הנעול מסתיר בתוכו. והנה, מזל או שמא סיוע שמימי, הדלת לא נעולה. המנעול הכבד שסגר עליה איננו. משאיר את הדלת פתוחה לרווחה כדי שהאור הבהיר יחדור פנימה, וחוץ מזה, תמיד טוב לשמור על נתיב בריחה זמין. באפו עלה ריח מוכר של חציר ישן, גללי סוסים ותרנגולות שפעם הסתובבו בחצר.

הוא נכנס פנימה ישר לתוך רשת דביקה של קורי עכביש. ממהר לצאת החוצה, תולש ענף מעץ האורן שצומח בחצר, ובעזרתו מנתק את הקורים ומפלס לו דרך אל פינות חשוכות במחסן המלא בגרוטאות. אופניים חלודים ללא גלגלים, רדיו פיליפס ישן נושן, כמה ספרי ילדים שהצהיבו. הוא הופך בגרוטאות, מוצא מנעול חלוד, מטאטא קרח, מסגרת עץ לתמונה שאיננה, מזוודה מלאה ספרים ישנים ומזוודה אחרת מלאה יומנים של שנים שעברו. ואין אפילו רמז לגרזן.

הוא לא ויתר. מאז אותו יום היה מוחו רוחש עשייה. היה נועל את עצמו בחדרו, כמעט לא מאפשר לעצמו שיח סתמי עם אנשים מבחוץ, וזמנו היה מוקדש לתוכניות יציאה למסע ארוך ומייגע ברחבי העולם כדי למצוא את הגרזן של קפקא. פעם אפילו כמעט הוציא את אחת התוכניות לפועל, כשעמד לצאת למסע יחד עם תמר בת כיתתו. מהיום שהכיר את תמר בגן חובה, הוא היה בטוח שתמר היא הילדה מהשיר על הילדה הכי יפה בגן. תמיד העדיף לשחק איתה, וגם היא שמחה לבנות איתו מגדלים מלגו או מקוביות. רק לתמר גילה בסוד על המסע שהוא מתכנן למצוא בו את הגרזן של קפקא ולהביא אותו לאמו. תמר נשבעה שלא תספר לאף אחד, אפילו לא לנורית החברה הכי טובה שלה. ואז לחש באוזנה ושאל אם תרצה להצטרף אליו למסע, כי טובים השניים מן האחד, המורה הדגישה את זה בכיתה. הם כבר ארזו כל אחד את תיק הגב שלו, ולקחו שני כריכים ושני תפוחים ואפילו בקבוק מים לדרך, אלא שברגע האחרון אמא שלו גילתה את הסוד, ואז כמובן התוכנית כבר לא יכלה לצאת לפועל.

בחגיגת הסיום של כיתה ג' היה ברור לילדים וגם למורה, שכשמסתדרים זוגות-זוגות לריקוד הסיום חבקוק רוקד עם תמר.

 חבקוק זוכר היטב דווקא את היום שאחרי החגיגה. הוא ישב עם אמא בחנות הגלידה החדשה, ואמא אמרה לו שבעוד שבוע עוברים לדירה גדולה ויפה ביישוב קהילתי ידוע, והוא ילך לבית ספר חדש בצפון, מהטובים בארץ. בתגובה הצליח לומר רק מילה אחת פעמיים: למה? למה? כשהוא עוצר את בכיו. הוא זוכר שהיא אמרה לו, כי החברה שבה עובד האבא החדש שלו – כך ממש אמרה, האבא החדש שלו – עוברת לצפון, והמשפחה עוברת איתו. מה שקרה אחר כך נמחק מזיכרונו. מה שכן הוא זוכר שכעבור זמן, כאשר רק הוא ואמו חזרו לביתם הקודם, האמיתי, והוא חזר לבית ספרו, תמר כבר לא היתה שם.

באותו לילה כתב את השיר הראשון שלו. 

כעבור שנים

גילה שהיה זה קפקא שאמר כי

 ספר צריך להיות גרזן

 כדי לבקוע את הים הקפוא שבתוכנו.

והוא תהה אם יש בכוחו של שיר

להיות גרזן, ואם זהו ייעודו שלו, לכתוב

ולבקע לבבות קפואים

כמו לבו של האיש הזר ההוא.

הוא חשב על אמו

וקיווה, אך לא היה בטוח כלל וכלל,

שבדבריה כיוונה לגרזן השירי הזה.