שיר:

תיק היסטוריה/ זאב ליכטנזון

הַהִסְטוֹרְיָה כְּבָר תָּפְרָה לִי תִּיק.

נֶאֱשָׁם חַיַּי ,וָתִיק,

נָכוֹן יוֹתֵר, הַיּוֹם עַתִּיק.

הִשְׁלִיכָה לְתוֹכוֹ,בְּבָלָגָן גָּדוֹל,

לֵדָה,יַלְדוּת,בַּגְרוּת,זִקְנָה..

וְגַם אֶת כָּל שֶׁנִּשְׁתַּנָּה,

אִי סֵדֶר מִתְקַדֵּם,שֶׁחַי עַל זִכְרוֹן,

כְּבָר לֹא הַכֹּל בָּרוּר,

לֹא מְסֻפָּר,כְּסֵדֶר,נוֹפֵל מִכָּל

הַמַּדָּפִים שֶׁבָּאָרוֹן,

בְּסִפְרִיַּת שָׁנִים וְהֶבֶל.

קַלְמָר,חוֹנֵק כָּל מַה שָׁמַר,

מָחַק מָחוּק מֵרֹב שָׁעוֹת-פִּנּוּי-עָבַר,

,בְּקֻפְסַת הַצְּבָעִים תְּמוּנוֹת מְחַקּוֹת,

חִיּוּךְ קַמְצָן וְסַל מַכּוֹת,

יֵשׁ מְחוֹגָהּ,סַרְגֵּל וְעֵט,

מִתְבַּלְבְּלִים בֵּין מַה לָקַחַת מַה לָתֵת.

וְאַחַר כָּךְ בָּא הַמַּחְשֵׁב.

תּוֹפֵס לוֹ תַּחַת וְיוֹשֵׁב

כָּזֶה מִין מֶלֶךְ דִּיגִיטָלִי,

, שֶׁאֶת יוֹסֵף שֶׁלִּי,לֹא יָדַע לִי.

תֵּבַת הָאֹכֶל ,כָּךְ הֵבַנְתִּי

פִּנְּתָה מָקוֹם לְמַשֶּׁהוּ קְוַנְטִי,

,כָּרִיךְ שֶׁל טַעַם אִמָּהִי ,

בּוֹכֶה,אָבוּד,לְבַד

כְּמוֹ אִי.

עִם הַזְּמַן,הַתִּיק גָּדַל,

הָיָה לְקִיטְבֶּג וּבִכְלָל,

כָּל הַצִּיּוּד הַמְּזֻוָּד,

יִתֵּם ,הִזְנִיחַ,שָׂם בַּצַּד.

לְתַרְמִיל גַּב מִתְגַּלְגֵּל,

נִדְחָף בָּהוּל עַל פְּנֵי תֵּבֵל,

מִינִי הֹדּוּ וְעַד כּוּשׁ,

וְאַחַר כָּךְ אִסּוּף רְכוּשׁ.

וּכְבָר קִיּוּם מצואצא

עִם הַזּוּגָה שֶׁהוּא מָצָא.

וּכְשֶׁהַתִּיק כְּבָר לֹא יָדַע,

אֵיךְ לַהֲפֹךְ לְמִזְוָדָה,

הָיָה בָּרוּר שֶׁזֶּה הַתִּיק,

יֵלֵךְ בְּדֶרֶךְ כָּל בָּשָׂר,

עִם מָה שֶׁיֵּשׁ וּמָה נִשְׁאַר,

הוּא יְתֻכְרַךְ עִם בְּעָלָיו,

בְּבוֹא הַסּוֹף,

שָׁלוֹם