שיר:

פרח האור הפנימי/ מיכל פרי

הַשָּׁמַיִם בַּלֵּילוֹת מוּאָרִים בְּאוֹר לֶד

שֶׁל פָּנָסֵי רְחוֹב קָרִים.

הַבֹּקֶר אֵינוֹ דּוֹרֵשׁ הֶאָרָה מְיֻחֶדֶת.

הוּא מַפְצִיעַ בְּאֹפֶק הַמִּזְרָחִי מֵעֵבֶר לָרְכָסִים הָרְחוֹקִים

שֶׁל הָרֵי יְהוּדָה, מֻסְתָּרִים עַל יְדֵי בִּנְיָנִים גְּבוֹהִים.

מִרְפֶּסֶת בֵּיתִי עוֹמֶדֶת בִּמְקוֹמָהּ,

מֵאָה שָׁנִים הִיא צוֹפָה בַּשִּׁנּוּיִים.

הַכֹּל הִשְׁתַּנָּה.

הַהִתְבַּגְּרוּת נִצְפֵּית מִן הַמַּרְאָה בַּחֲרִיצִים הַמַּעֲמִיקִים

בִּקְצוֹת הַפֶּה, בַּמֵּצַח, בָּעֵינַיִם, בַּצַּוָּאר.

אֲנִי מְנַסָּה לַהֲדֹף אוֹתָהּ, לְהִתְעַלֵּם מִקִּיּוּמָהּ.

הִיא מְסַפֶּרֶת לִי שֶׁהַזְּמַן מִתְפּוֹגֵג,

שֶׁהַקָּצֶה מַגִּיעַ.

בְּתוֹכִי דָּבָר לֹא נָע.

אֲנִי שְׂרוּעָה עַל סַפַּת הַתְּכֵלֶת-יְרַקְרַק,

מוּלִי נָעִים הֶעָלִים הַיְרֻקִּים בִּתְנוּעָה שֶׁאֵינָהּ פּוֹסֶקֶת.

גַּג הָרְעָפִים הָאָדֹם בּוֹהֵק בָּאוֹר

וּפְרִיחַת הַצֶּאֱלוֹן שָׁנִי בְּחֹם שִׁלְהֵי אָבִיב.

פֶּרַח הָאוֹר הַפְּנִימִי נִפְתָּח:

עֲשָׂרָה אַבְקָנִים מְעֻטָּרִים בַּחֲמִשָּׁה עֲלֵי כּוֹתֶרֶת אֲדֻמִּים

וּמִסְּבִיבָם עֲלֵי גָּבִיעַ יְרֻקִּים.

הַצַּעַד הוּא תָּמִיד אֶחָד וְאֶחָד

לַנְּקֻדָּה הַקְּרוֹבָה, לְהֵיכָן שֶׁהַגּוּף מְאַפְשֵׁר.

עָלֵינוּ לִלְמֹד לְהָסִיר אֶת הַשְּׁכָבוֹת הַמְכַסּוֹת אֶת הַלֵּב,

אָמַר צ'וֹגְיַאם טְרוּנְגְפָּה, מַסְטֶר טִיבֶּטִי מִשְּׁנוֹת הַשִּׁשִּׁים.

הָיְתָה תְּקוּפָה שֶׁקָּרָאתִי אֶת סְפָרָיו,

רָצִיתִי לִלְמֹד אֶת הַדֶּרֶךְ לָאוֹר.

הַלֵּב שֶׁלִּי מְכֻסֶּה בְּבֹץ

שָׁנִים שֶׁל דְּרִיכָה

קָשֶׁה לִי לָלֶכֶת

לְאָן אֲנִי רוֹצָה לָלֶכֶת?

לְאָן הַדֶּרֶךְ מְמַהֶרֶת?

עָנָף בְּתוֹךְ עָנָף, גַּל מֵעַל גַּל יוֹצְרִים מַרְבָד יָרֹק מְעֻטָּר אָדֹם.

פְּרִיחַת הָאָבִיב מַעֲנִיקָה מוּצָקוּת לָאַשְׁלָיָה

שֶׁאֶפְשָׁר לִפְסֹעַ עַל הֶעָלִים הַצְּפוּפִים.

אֵינֶנִּי יְכוֹלָה לְהַפְסִיק אֶת תְּנוּעָתוֹ

שֶׁל גַּלְגַּל הַזְּמַן, אֶת שִׁנָּיו הַחַדּוֹת

הַנִּנְעָצוֹת בִּי מִבִּפְנִים.