שיר:

תפילין/ יהודה ויצנברג ניב

הָיִיתִי צָרִיךְ חָמֵשׁ קְרִיאוֹת

שֶׁל הַשִּׁיר שֶׁלְּךָ לִפְנֵי שֶׁהַרְגָּשָׁתִי

שֶׁאֲנִי רָאוּי לְהָגִיב.

אַתָּה מְשַׂחֵק עִם הַמִּלִּים

בְּכָל כָּךְ הַרְבֵּה רְבָדִים, לְמָשָׁל:

הַשִּׁמּוּשׁ בַּבִּטּוּי "הַבֶּכִי נִקְשַׁר בְּעֵינִי",

שֶׁמַּזְכִּיר תְּפִלִּין עוֹד לִפְנֵי שֶׁמַּגִּיעִים

לַהַכָּאָה בָּרְצוּעוֹת הַתְּפִלִּין.

הַבֶּכִי, הַגֶּשֶׁם וּמֵי הָאַמְבַּטְיָה

נִפְגָּשִׁים בְּכָל כָּךְ הַרְבֵּה צְמָתִים:

אָנוּ בּוֹכִים לַגֶּשֶׁם, מִתְפַּלְּלִים לַגֶּשֶׁם.

הָאָב בּוֹכֶה בָּאַמְבַּטְיָה ווְהַשָּׁר בּוֹכֶה לְאָבִיו

וְהַכֹּל נִכְרך יַחַד בָּ"רְצוּעוֹת הַתְּפִלִּין".