רשימה:

על הספר אסור לכתוב על אושר- זמירה פורן/ ד"ר מימי חסקין

כאשר ספר השירה השני של זמירה פורן ציון, הונח בתיבת הדואר שלי פתחתי את האריזה והוכיתי ביופי. על הכריכה השנהבית הוטבע ציור יפהפה של זמירה, באותו מכחול אישי-ייחודי, המוכר מעבודותיה הקודמות. זהו ציור המשלב צבעים עזים – אדום, צהוב, ירוק- הנתונים בקווי מתאר עדינים וענוגים. ניתן לזהות דמויות נשים, הדומות לפרפרים או לרמשים עדינים, והן נעות, גומאות מרחקים, מתערבבות זו בזו ומחוללות. 

כשאני כותבת את זה עכשיו אני קולטת: הרי זה כל כך זמירה, זאת ממש היא.

כך גם השירים: עתירי מבע, מסתחררים בשפעת דימויים, לא מחויבים להיות שווה ערך במציאות הממשית, אלא בעיקר מעניקים תחושה, אווירה. במילים אחרות, השירים מעניקים את זמירה הפנימית, במעין אישור והעמקה לכל מה שידעתי קודם.

הייתי צריכה זמן. גם בגלל נסיבות אישיות אבל גם כדי לתת לאסופה הזאת לשקוע, לחלחל בתוכי.

הנה השיר הראשון בספר. אותו שיר שהלם בי ביופיו הלא מפורש, אך המאוד מוחש:

הלב הכחול

אַתָּה שׁוֹאֵל אוֹתִי עַל הַחֹמֶר שֶׁזּוֹרֵם אֶצְלִי בַּדָּם

וַאֲנִי חוֹשֶׁבֶת עַל הַחֹמֶר שֶׁלְךָ

עַל סַגְסֹגֶת הַזָהָב הָאָדֹם

מֵעוֹלָם לֹא דִּבַּרְנוּ בִּשְׂפַת בְּנֵי אָדָם

רַק גִּעְגַּעְנוּ כַּאֲוָזֵי פֶּרֶא עַל קַו הַחֲלוֹם

וַאֲנִי נִפְרַשְׂתִּי מֵעָלֶיךָ רַכָּה כְּתִינוֹק

סָפַגְנוּ אִישׁ אֶת חֲלוֹמוֹת רֵעֵהוּ מִתַּחַת לַשְׂמִיכָה

וְחִפַּשְׂנוּ יַחַד תְּנוּחָה

לְהַנִּיחַ בָּהּ אֶת הַלֵּב הַכָּחֹל

עברה שנה וחצי בלבד מאז שספר השירה הראשון של זמירה, "אנא סמר" יצא לאור. והנה נולד ספר נוסף, כ- 150 עמודי שירה, שיצא לאור לקראת יום הולדתה ה-70 של זמירה.

עולה בי תחושה שהשירים הצטברו בתוכה ורק חיכו להצתה, לפְּנִיוּת, לפנסיה, להזדמנות לפרוץ החוצה. והשפע הוא עצום ורב, כמעין כוח חיים עצמאי, שנכונו לו תוכניות רבות.

ברכות זמירה, ליום ההולדת, לספר היפה ולמעיין היצירה.