שיר:

גְּשָׁרִים שֶׁל תִּקְוָה/ נעמי תדהר

אַנִּיחַ אֶת הַצַּעַר

עַל מַפָּה לְבָנָה

וְאֶבְנֶה גְּשָׁרִים

שֶׁל תִּקְוָה

עַל גַּבֵּי חֳרָבוֹת

בְּתוֹךְ תְּהוֹם הַחֹשֶׁךְ

וּפַעֲמוֹנֵי זָהָב יְצַלְצְלוּ

בְּרִגְעֵי גְּבוּרָה,

קוֹלָם יִשְׁמַע

וְאוּלַי אֶמְצָא נֶחָמָה

בָּאָרֶץ עֲצוּבָה.

יֵשׁ שֶׁקֶט,

ויֵשׁ סְעָרָה,

מֵאֹפֶק הָאֲפֵלָה

מִתְקַדְּשִׁים בָּאוֹר,

אֶכְתֹּב דְּמָמָה

וְיָרֵחַ דַּק

וְהַגֶּשֶׁם לֹא יֶחְדַּל.

וְאוּלַי יִקָּחוּהוּ נִיצוֹצוֹת

מִן הַשְּׁתִיקָה

וְאֵיךְ הַזְּעָקָה בּוֹקַעַת

רְקָעִים

מִתּוֹךְ הַיָּגוֹן

וְהַקִּינָה זוֹעֶקֶת.