שיר:

צִפּוֹר אַהֲבָתָהּ / (בעקבות פיירוז)/ דוד ברבי

שָׁאַלְתִּי אוֹתָהּ לָמָּה הִיא אוֹהֶבֶת יַסְמִין

"הַצּוּפִית אוֹהֶבֶת פְּרָחִים לְבָנִים" עָנְתָה

וּבַחֲלוֹמִי רָאִיתִי אוֹתָהּ בָּאָה לְהַלְבִּין

וּמַקּוֹרָהּ הָאָרֹךְ חוֹדֵר כִּכְבָרָה

בַּחֲלוֹם מְעֻטָּר רֹאשִׁי בַּפְּרָחִים הַלְּבָנִים

רַגְלַי טְבוּלוֹת בַּעֲלֵי כּוֹתֶרֶת רֵיחָנִיִּים

וְהַצִּפּוֹר מְרַחֶפֶת מֵעָלַי נוֹשֶׁמֶת בְּשָׂמִים

מְצַפֶּה אֲנִי שֶׁתֵּרֵד אֵלַי לִבְשַׂר חַיִּים

וּכְמוֹ זוֹ הָיִית לֵדָתִי הַשְּׁנִיָּה כְּצִפּוֹר​

שֶׁבָּאָה מֵעַל לְרֹאשִׁי לִרְאוֹת וּלְהָרִיחַ

אֲנִי הַפֶּרַח הַלָּבָן אֲנִי הוּא הַדְּרוֹר

וְאַתָּה אֲהוּבִי הַצִּפּוֹר שֶׁבָּא לְהַסִּיחַ

הָיִינוּ כְּמוֹ הַצּוּפִית וְהַיַּסְמִין אוֹהֲבִים

וְלָכַדְנוּ אֶת רֵיחוֹת הָאַהֲבָה הַמְּתוּקִים