סיפור:

לשון הרע על ישראל/מדרש שיר השירים רבה, פרשה א

רַ' אַבָּהוּ וְרֵישׁ לָקִישׁ נִכְנְסוּ לְאוֹתָהּ מְדִינָה שֶׁל קֵיסָרִין,

אָמַר לוֹ אַבָּהוּ לְרַ' שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: מָה לָנוּ שֶׁנִּכְנַסְנוּ לִמְדִינָה שֶׁל מְחָרְפִים וּמְגַדְּפִים?

יָרַד רֵישׁ לָקִישׁ מֵחֲמוֹרוֹ, כִּנֵּס חוֹל וְנָתַן בְּפִיו.

אָמַר לוֹ: זֶה מַהוּ?

אָמַר לוֹ: אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה בְּמִי שֶׁאוֹמֵר דַּלָטוֹרְיָה עַל יִשְׂרָאֵל.