ב"ה

הירהורים על פרשת 'לך לך'- מאת אסתר ויתקון זילבר

 כשביקרתי  במוזאון הלאומי הבריטי בלונדון  לא יכולתי שלא

 להתפעם ובה בעת לחרוד בראותי שם את פסלי הספינקס

 הענקיים שעמדו בשערי בבל העתיקה. סמל לעוצמה

של הממלכה הבבלית, של מלכיה "האלוהיים" הנצחיים כביכול.

זהו פסל שראשו ראש אדם וגופו גוף אריה. מתנשא לגובה

שלושה מטרים. גוש בזלת מפוסל ענקי ומרשים עד מאד. מי

שמעיין בארכיאולוגיה של בבל הקדומה  וקורא על יופיה של העיר

על גניה התלויים בארמנותיה, מתחיל להבין מה היה המחיר

ששילמו המוני אדם משועבדים כדי לממש את חזון הכוח,

האסתטיקה וכמיהה לנצח של שליטי בבל ובני האליטה השלטת.

כדי לממש חלומות אלו היה צורך באבק אדם. באנשים שחיו

בעבדות נצח ובני משפחותיהם חיו בעוני מחפיר. הפער

הנורא שבין יופייה של בבל, לבין רמתה המוסרית-חברתית.

מאזור בבל הקדומה, שומר, ואור כשדים שממנה יצא לוט אבי

אברהם עם כל משפחתו אל ארץ כנען ונתקע בחרן. אזור

עשיר במים ובמזון , בין נהרות הפרת והחידקל, מצטיין

בתאווה למבני ענק מרשימים (מגדל בבבל הזכור לרע).

שם באיזור הפולחן הבלתי פוסק לאלים ולשליטים המדומים

לאלים, שבהם האדם הקטן נחשב לאפס, התעוררה אמונתו

של אברהם בבורא העולם, אל יחיד בלתי נראה, המשגיח

על כל אדם , ומחשיבו מספיק כדי לדרוש ממנו התנהלות

מוסרית , אנושית כלפי כל בני האדם ללא הבדל דת מן וגזע.

א-לוהים בוחר באברהם לממש את היעוד, לשמש דוגמא

להתנהגות מוסרית עליונה-

כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְהוָה

 לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט. (בראשית יח, יט)

חושב הא-ל על אברהם. זה אברהם שאינו חושש לעמוד מול הא-ל

ולהתווכח אתו בחרדת קודש, בחיל ורעדה אך באומץ, כדי להציל

את אנשי סדום הרשעים מגזרת ההרס שגזר הא-ל עליהם.

 "השופט כל הארץ לא יעשה משפט" שואל אברהם את הא-לוהים.

 אולי יש שם, בכל זאת, בסדום הרשעה, מספר צדיקים. מדוע יספה

 צדיק עם רשע?! הוא דורש לדעת.

 כן, באדם כזה בוחר א-לוהים ומצווה עליו "לך לך אל הארץ

 אשר אראך".

 והארץ הזו היא ארץ כנען. ארץ דלה במשאבים טבעיים, תלוייה

 בחסדי שמים לגשם, סובלת מבצורות חוזרות ונשנות.

 אוכלוסייתה דלה ומתפרנסת בעיקר מרעיית צאן. כאן לא

 נמצאים פסלי ענק, זיקורטים  עוצרי נשימה, ארמונות וגנים

 תלויים. כאן גם אין פולחנים בוטים למלכים-אלים. שם,

 באור-כשדים, בבל, אדם כמו אברהם עם בשורתו המהפכנית,

 יהרג.

 כאן, בארץ כנען הדלה, יש סיכוי טוב שאברהם יוכל לפרסם את אמונתו

 בא-ל אחד האחראי לאנושות ודורש ממנה להיות מוסרית, ואף להצליח

 לשכנע את תושביה אמצעות הדוגמא האישית שהוא נותן בהתנהלותו

 הצנועה והישרה.