שיר:

בְּתֹם הַמִּלְחָמָה/ יִצְחָק גְּוִילִי 

כַּאֲשֶׁר נָדַמּוּ לְבַסּוֹף מְכוֹנוֹת הַמִּלְחָמָה

אֶלֶף קוֹלוֹת שִׁוְּעוּ בְּתוֹכֵנוּ לְלֹא נֶחָמָה, 

שְׁבָרִים וּתְרוּעָה.

רָצִינוּ שֶׁיִּהְיֶה בָּנוּ הַכּוֹחַ לְהַמְשִׁיךְ לִחְיוֹת,

אַךְ אֲפִלּוּ לֹא הָיוּ בָּנוּ הַכּוֹחַ

לְהַתִּיר מִגּוּפֵינוּ אֶת הַחֲגוֹרוֹת

אוֹ לְקַלֵּף שַׁרְווּלִים לַחִים

מִזֵּעַת יָדֵינוּ הַמְּטֻנָּפוֹת.

לְבַסּוֹף, כַּאֲשֶׁר חָלַף הַזְּמַן הָאָפֹר,

נִמְצָא בָּנוּ כֹּחַ לֶאֱהֹב אֶת הַנְּעָרוֹת,

לָקַחַת אוֹתָן וּלְהַבִּיט בְּעֵינֵיהֶן הַטּוֹבוֹת,

לְהָבִיא יְלָדִים קְטַנִּים 

מִתַּחַת לַשָּׁמַיִם הַגְּדוֹלִים שֶׁל אֱלֹהִים,

לְרַכֵּךְ אֶת הָאֲדָמָה הַקָּשָׁה,

לְטַהֵר לִבֵּינוּ בְּאַהֲבַת אִשָּׁה.

...