שיר:

הַחַלּוֹן עִם הַתְּרִיס הַיָּרֹק/ מיכאל רייך

כֹּה זָכַרְתִּי אֶת הַחַלּוֹן עִם הַתְּרִיס הַיָּרֹק, הַפָּתוּחַ:

שְׂדוֹת יִזְרְעֶאל הַמּוֹרִיקִים, חוֹדְרִים בְּגַלִּים מִבַּעַד לַפְּתָחִים

אֶל הַבַּיִת שֶׁבְּפַאֲתֵי הַמֶּשֶׁק

וּמְבִיאִים עִמָּם אֶת שִׂמְחַת הַיּוֹגְבִים

פָּעוֹט הָיִיתִי וְדִמִּיתִי שִׁבֳּלִים צוֹמְחוֹת בְּמַסַּד הַחֶדֶר

וּמַלְאָכִים מְכֻנָּפִים מְשַׂחֲקִים כַּדּוּרֶגֶל בְּכַדּוּר הַשֶּׁמֶשׁ הַמִּצְטַחֵק.

אַחַר כָּךְ נָפְלָה עָלֵינוּ פִּתְאֹם מִלְחָמָה

מַתָּזִים בִּקְצוֹת צִנּוֹרוֹת גּוּמִי

לִכְלְכוּ בְּצִבְעֵי הַסְוָאָה וּבְרַעַשׁ גָּדוֹל אֶת קִירוֹת הַבַּיִת,

אֶת הַחַלּוֹן וְהַתְּרִיס.

צָדְקָה הַגַּנֶּנֶת, מִלְחָמָה הִיא עֵסֶק מְלַכְלֵךְ, מַרְעִישׁ, מַבְעִית -  -  -

כַּעֲבֹר חָדְשַׁיִם שָׁמַעְתִּי, לְחֶרְדָתִי, יְבָבָה קוֹרַעַת לֵב, בּוֹקַעַת

מִן הַחַלּוֹן הַהוּא עִם הַתְּרִיס הַיָּרֹק, הַמֻּכְתָּם כְּמַעֲשֵׂה מִכְחוֹלוֹ שֶׁל

צַיָּר סְעוּר נֶפֶשׁ.

בַּמֶּרְחָב הַשָּׁקֵט נָפוֹצָה שְׁמוּעָה כְּרוּחַ קָדִים

שֶׁהָאַחִים יְרֻבַּעַל וְהִלֵּל לָבִיא, נָפְלוּ.

אַבָּא, תַּגִּיד: לָמָּה שֶׁלֹּא לַעֲזֹר לָהֶם לָקוּם?

מִשֶּׁלֹּא נִמְצָא מַעֲנֶה לִשְׁאֵלָתִי,

נִפְעַר פֶּצַע גָּדוֹל בִּשְׁמֵי הַתְּכֵלֶת שֶׁל יַלְדוּתִי.

אֲצַוֶּה עַל הַזְּמַן לַעֲצֹר מִלֶּכֶת, וְאֶהְיֶה כַּפָּעוֹט הַהוּא,

לֵב מִשְׁתּוֹקֵק לַחַלּוֹן עִם הַתְּרִיס הַיָּרֹק בְּטֶרֶם הֻכְתַּם,

לַיָּמִים הַמִּשְׁתַּבְּלִים, לִזְרוֹעוֹת הַלַּיְלָה הַמִּתְלַטְּפוֹת

הוֹ, הַנִּיחוּנִי לָצֵאת שׁוּב 

לִשְׂדוֹת הַקָּמָה הַמּוּאָרִים, לִזְהַב הַדָּגָן

לְמֶרְחֲבֵי יָהּ שֶׁאֵין שִׁעוּר לָהֶם

וּבְחֵיקָם עֲדַיִן לֹא יָדַעְתִּי

חֹד מְחוֹגֵי הַזְּמַן