סונטה ביער/ יואב איתמר

שְׁתֵּי נִימְפוֹת יְשֵׁנוֹת בְּאוֹטוֹבּוּס

הַנּוֹסֵעַ בְּאֶרֶץ צַלְמָוֶת.

שֵׂעָר חוּם וְאָדֹם,

תְּמִירוֹת.

פְּנֵיהֶן טוֹבוֹת,

מְחַיְּכוֹת בִּשְׁנָתָן.

חָזָן עוֹלֶה וְיוֹרֵד.

בִּנְשִׁימוֹת קְצוּבוֹת.

אֵינֶנִּי אַפּוֹלוֹ.

אֵין לִי תַּפּוּחֵי זָהָב.

אֲבָל אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָן.

אֲנִי מְצַלֵּם צִלּוּם קָטָן,

לְמַזְכֶּרֶת, לִפְנֵי שֶׁיַּהַפְכוּ

לְנַחַל וּלְעֵץ.