על ההצגה הייתי והנני-אלכסנדר פן בתאטרון ניקו ניתאי/ ציפי שחרור

 

                            כמו אגרוף בבטן הרכה

                 אלכסנדר פן כפי שלא הכרנו

 

הייתי והנני- אלכסנדר פן

מבוסס על מחזה מאת דני הורוביץ

תיאטרון ניקו ניתאי

עיבוד ובימוי דורית ניתאי נאמן.

מוזיקה איציק ינקלביץ

וידאו ארט נעמי  בן אסא

 

בהשתתפות:

אייל שכטר, שירה פרבר, מורן אלון ,יפתח רווה, יואב סדובסקי, אביטל סרף, נטע עמנואל,  אליהו פלאי, 

יוצרים:

דורית ניתאי נאמן, רונן בכר, לירון ספיר, צבי פלדמן, נעמי בן אסא, ליאור אלגזי, איציק ינקלביץ. שרון שלומי, בסי זולנו. עלמא דלאל

 

על אלכסנדר פן נטו לומר, כי היו לו  כמה ביוגרפיות והוא נהג לשלוף  בכל עת ביוגרפיה אחרת. אבל בהצגה העולה כמעט מדי ערב בתיאטרון ניקו ניתאי, מתגלה  דמות מורכבת ועמוקה  של משורר בשנותיו האחרונות, החשופות, הנוקבות ובביוגרפיה אחת,  המבליטה את יחודו עומקו ומורכבותו כמשורר וכאדם. משורר הנאמן לדרכו  ואמונתו, ונחישותו לפרסם את יצירתו ללא כחל וסרק, ללא צנזורה והתערבות הממסד, ולא סמוך לשולחנם של  מי שיכתיבו לו את דרכו הספרותית, ונותר נאמן עד יומו האחרון לדרכו ודעותיו הפוליטיות, גם כשכבר היה חולה מאוד, מכור לטיפה המרה, מותקף מכל עבר, אף על ידי בתו המטיחה בו את נטישותה.

 כשעברו כמתאגרף  נמרץ מאחוריו, הוא ממשיך באופן מטפורי להניף  אגרופים לכל עבר, כי זאת דרכו, להלחם גם כשכבר תש כוחו והכישלון חרוט על הקיר. מריר ובודד, אך עדיין גאה ועקשן הוא עומד מנגד ולא נכנע. הבימאית דורית ניתאי נאמן, במלאכת מחשבת,  וברגישות רבה, יוצקת את התרחשות המחזה לתוך  זירת אגרוף, פורשת את  נפש המשורר וחושפת את חידת חייו באמצעות שיריו האלמותיים שיהפכו לימים נכסי צאן ברזל. כל זאת גם הודות לצוות שחקנים נפלא, הנכנס ויוצא  לבמה כל העת וללא לאות, בתזזיתיות  ובקצב מסחרר ומשחק משובח.

בלטו במיוחד במשחק משכנע ומהוקצע, השחקנים הראשיים, אייל שכטר והשחקנית שירה פרבר. אייל שכטר המגלם את דמות המשורר שקמה וצומחת על במה עם סיפור חיים, שהוא גם סיפורה של מדינה  בשנותיה הקשות, בחוסר היכולת להפריד עצמה מן הפרט ולהכיל  דעות ופלגים. ושירה פרבר בתפקיד רחל אשתו השלישית של המשורר. כמו כן בלטו בתפקידי משנה  ובדמויות שגילמו במשחקם, השחקן יואב  סדובסקי בתפקיד נציג המפלגה הקומוניסטית, השחקן  יפתח רווה  בתפקיד המשורר יעקב אורלנד, השחקנית מורן אלון בתפקיד זרובבלה. וכן שחקנים צעירים ומבטיחים  שגילמו את צעירי המפלגה :נטע עמנואל,  אליהו פלאי ואבישג סרף אשר גילמה את  סינילגה פן, בתו הצעירה של המשורר.

ראוי לציין במיוחד את עבודתו איציק ינקלביץ המוזיקאי על המוזיקה הנפלאה והעיבודים  שליוו את ההצגה.

ראויה לציון, נעמי בן אסא על הווידאו ארט החשוב שעשתה וליווה והמחיש את הזמן והשתנותו בהצגה. הוידאו והמוזיקה היו נדבח חשוב בהתפתחות עלילת המחזה, ועל רקע זה מצליחה הבימאית  בווירטואוזיות מדהימה ומשכנעת  להניעה את ההצגה בין מרחבים  של תודעה ומציאות, בין הווה  לזיכרונות עבר ולעלות לבמה  את נפש המשורר ולהופכו דרמה כבדת משקל על בימת התיאטרון, ובעזרת דיאלוגים ומונולוגים עשירי מבע, נוקבים ומדמיעים, ובעיקר כששירתו המופלאה של המשורר נדחקת לשוליים בשל עמדותיו. והוא כאגרופן בזירה, נועץ אגרוף תרתי משמע בבטן הרכה של המדינה, כשבמשך כל החמישים השנים הבאות, לאחר לכתו, לא נסלח הדבר.

זאת ועוד, הודות לצוות שחקנים נפלא ולבימאית בעלת מעוף ודמיון שהמילה הכתובה, ובעיקר השירה, בנפשה. וכך בתנועה,  באלתורי אגרוף ושירה אלמותית, נרקמים חיים- חיים מיוסרים ופרועים של משורר מחונן ומתאגרף מקצוען- אוקסימורון נדיר המתקיים בו ושובר סטריאוטיפ של משורר הדלות, המדומה לצרצר בשירתו של ביאליק.

להעלות מחזה על חייו של אלכסנדר פן הוא לפרוש  על הבמה תקופה ושנות מדינה על כל תהפוכותיה ואמונותיה, ובו המטען  התרבותי והספרותי, פלגיה, תככיה ומאבקיה.  ובימאית ההצגה יחד עם צוות מוכשר מאוד, מצליחים יחדיו להציב כס גבוה ולהעמיד מעליו את אחד המשוררים הטובים שקמו לה, אך הממסד הספרותי לא השכיל להעניק לו חיים של כבוד ומקום בפנטיאון השירה. אבל הזמן הוא אבן בוחן והוא זה שהעניק לו את המקום שם. ותיאטרון ניקו ניתאי שב  להזכיר לנו באהבה, ברגישות וענווה את האיש שכתב, 'הייתי והנני' הצגה מומלצת .לכו לראות!



 

 

logo בניית אתרים