שיר:

הדבר האחרון/ חיים נחמן ביאליק מאידיש טובה נווה

(בנוסח הנביאים)

וַאֲנִי אֲלֵיכֶם נִשְׁלַחְתִּי מֵעִם הָאֵל:

בִּרְאוֹתוֹ אֶתְכֶם נֶחְנָקִים לְלֹא גּוֹאֵל;

עֵת הָרֶקֶב מַפִּיל,

וְהַזִּקְנָה כּוֹבֶשֶׁת לְלֹא הוֹעִיל;

נֶעֱזֶבֶת הַיָּד

וְהַשִּׁלְטוֹן אַף הוּא מוּפְקָר -

כֵּן, הָאֵל אֶתְכֶם זָכַר

וְאוֹתִי אֲלֵיכֶם הֵבִיא.

וְהָאֵל אָמַר:

"כָּבֵד הָעֹל – יוֹתֵר אֵינִי יָכוֹל...

לֵךְ וּתְלוֹשׁ אֲנָחָה מִלִּבָּם!

עַד תִּרְאֶה דִּמְעָה בְּעֵינָם!

וּכְבֵדָה וּמָרָה תִּהְיֶּה הַדִּמְעָה

וְרָמָה תִּהְיֶּה הָאֲנָחָה הָאַחֲרוֹנָה,

עַד - אֲדָמָה תִּרְעַד

וּתְנַעֵר אֶת הָרֹעַ לָעַד."

צִיָיתִּי לַקּוֹל וְהָלַכְתִּי,

בְּדֶרֶךְ אֲבָנִים וְחַתְחַתִּים.

וְרֶגֶשׁ אֶחָד וּמִשְׁאָלָה אַחַת בְּחַיַּי

לָהֲטוּ עָמֹק בְּעֲצְמוֹתַיי;

חַשְׁתִּי - שְׁבוּיִים אַתֶּם בִּידֵי נְחָשִׁים...

אִתְכֶם וּלְיַדְכֶם – אֵין אֲנָשִׁים...

הוֹבִיל אוֹתִי כְּאֵבְכֶם,

עַד כִּי נִשְׁלַחְתִּי לְעֶזְרַתְכֶם.

מְיֻיסָּר לִבִּי  בְּשֵׁם הָאֵל:

כּוֹאֵב אֶת כְּאֵב הָאַחֵר,

לְלֹא גּוֹאֵל,

נִצְרַב בְּכָל גֵּיהִינּוֹם בּוֹעֵר...

הֵן סָבַרְתִּי, חָשִׁים אַתֶּם וְיוֹדְעִים

בִּדְמָמָה, בְּדִמְעַתְכֶם אַתֶּם נֶחְנָקִים.

מְחַפְּשִׂים אַחַר תְּשׁוּעָה וּמְבַקְּשִׁים נֶחָמָה –

וִיקָרִים הָרְגָעִים...

אֵלֵךְ וְאָבוֹא – וְאַעֲלֶה אֲרֻכָה לְפִּצְעֵיכֶם

אִתְכֶם כְּאֶחָד אֲדַמֵּם,

אֲלַקֵּק אֶת הַדָּם, וְאֶחְבֹּשׁ הַפְּצָעִים.

אֲנַחֵם, אֲבַקֵּשׁ, אֶתְעוֹרֵר וְאֶבְכֶּה –

וְלֹא אֶתֵּן לָכֶם לִשְׁקֹועַ!

אֲנִי הוֹלֵךְ וּבָא – נוֹשֵׂא עִמִּי מְרַפֵּא,

לִבְשׂוֹרַת הַנֶּחָמָה אִתְכֶם אֲיַחֵל;

מְבֹרָךְ אֲנִי בַּנְּשָׁמָה שֶׁהֶעֱנִיק לִי הָאֵל –

הִנֵּה אַעֲנִיק לָכֶם מִנִּשְׁמָתִי...

כִּי אֹמֶץ הַלֵּב  הוּא מִן הַשָּׁמַיִם,

עוֹקֵר הֵרִים, וְאֵינוֹ מְכוֹפֵף מָתְנַיִם,

וּמַבִּיט לַכַּעַס הַיְשֵׁר בָּעֵינַייִם.

וְהָאֵל הֶעֱנִיק לִי לָשׁוֹן,

חַדָּה כִּצְלִיל פַּעֲמוֹן.

וְאִם מֵאֶבֶן עֲשׂוּיִים אַתֶּם

תַּהֲפֹוךְ הִיא לְבַרְזֶל.

וְאִם הִנְּכֶם בַּרְזֶל, תְּהִי לִפְלָדָה.

הִנֵּה אָנוֹכִי בָּא, וּבִפְנֵיכֶם אֶתְגַּלֶּה –

וְאַתֶּם כְּאִישׁ אֶחָד תָּקוּמוּ!...

מֵאֲחוֹרֵי דַּלְתְּכֶם עוֹמֵד אֲנִי,

מְשׁוּתֶקֶת הִיא לְשׁוֹנִי;

וּמֵעָלַי, לַיִל כָּבֵד תָּלוּי –

הַנִּיצוֹץ שֶׁבִּי, הָאוֹר - כָּבוּי.

פָּגְשׁוּ אוֹתִי לַעַג וּכְלִמָּה

הַדֶּלֶת סְגַרְתֶּם בְּפָנַי –

רְחוֹקָה יָדוֹ שֶׁל הָאֵל,

נִלְעֶגֶת הִיא מִילָתוֹ, אַלְלַי.

אֵין לִי עוֹד שָׂפָה עֲבוּרְכֶם –

זָרָה לָכֶם וּמֵתָה שְׂפַת הָאֵל.

וַאֲנִי, מִלָּה אַחַת אָמַרְתִּי –

וְהָרוּחַ סָחֲפָה אוֹתָהּ בִּנְשִׁיפָה;

רַק דָּבָר אֶחָד אָמַרְתִּי –

נָפַל הוּא כְּמוֹ נִיצוֹץ עַל עֵשֶׂב –

אַךְ הָעֵשֶׂב יָבֵשׁ הָיָה –

נִשְׂרַף בְּרַעַשׁ אֲדָמָה

וְהָפַךְ לְאֵפֶר.

שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹלִי –

פּוֹגֵשׁ בִּי כְּקָלִיעַ,

עוֹבֵר כְּרַעַם, בָּאִישׁוֹן הַיּוֹם

הַיְשֵׁר אֶל לְבַבְכֶם –

וּפָרְצָה הַזְּעָקָה!

וְנוֹרְתָה הַדִּמְעָה!

אַךְ אֲבוֹי לִי! כָּזָב הוּא הַבֶּכִי!

אִישׁ אֵינוֹ מַאֲמִין לוֹ עוֹד.

לֹא הָאֵל, לֹא אֲנִי, לֹא אַתֶּם...

וַאֲנִי בָּרֶפֶשׁ זָחַלְתִּי עֲדֵיכֶם

בִּבְגָדַי הַמּוּכְתָּמִים

כָּרַעְתִּי בִּפְנֵיכֶם

וְחִיפַּשְׂתִּי לָכֶם יְשׁוּעָה,

אַךְ אִישׁ לִקְרָאתִי לֹא בָּא.

וַאֲנִי הָאֶחָד בִּתְחִנָּתִי.

אֶת תְּפִלָּתִי לֹא שְׁמַעְתֶּם

וְאֶת הַדֶּלֶת בְּפָנַי נְעַלְתֶּם.

רָחַקְתֶּם מִדְּבַר הָאֵל

וּמִילָתוֹ נִלְעֶגֶת לְלֹא גּוֹאֵל.

דְּעוּ אַתֶּם הָאוּמְלָלִים,

אֵין בִּי עוֹד נֶחָמָה.

דָּבָר לִי אֲלֵיכֶם, דָּבָר נוֹרָא.

וְהוּא יִישָּׂא אֶתְכֶם מִמְּקוֹמְכֶם.

יַהֲפוֹךְ הָאוֹר לְחֹשֶׁךְ

וִיסַמֵּם אֶת לְבַבְכֶם.

יַרְעִיל בְּפִיכֶם הַנְּגִיסָה

וְיֵימַר לַחְמְכֶם.

יִהְיוּ חַיֵּיכֶם לְזָרָא

וְלֹא תִּזְכּוּ לְאֹמֶץ וְלִגְבוּרָה.

אֵין בִּי מִלַּת נֶחָמָה

אַף בָּאֵשׁ עָלְתָה נִשְׁמָתִי.

אֶת בְּרִיתִי אִתְכֶם הֵפַרְתִּי

וְאֶת עֹז רוּחִי בָּאֲדָמָה קָבַרְתִּי.

עֲלֵיכֶם יָצַקְתִּי  אֶת מְרִירוּת הַנֶּפֶשׁ,

עֵת דָּם לִבִּי הָיָה בְּעֵינֵיכֶם לְרֶפֶשׁ.

וְהָאֵל אָמַר לִי כָּךְ:

"צְעַק צְעָקָה שֶׁלֹּא תִּשָּׁכַח.

וְתֵן אֲנָחָה בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה

עַד יִרְעֲדוּ הַר וָגַיְא וּמַדְּמֵנָה."

הֶאֱזִינוּ חֵרְשִׁים וְשִׁמְעוּ!

הִנֵּה בָּא יוֹם, רְאוּ,

שׁוֹלֵחַ אֲנִי אֶת שֶׁמֶשׁ הַצֶּדֶק

וְהָעוֹלָם יוּצַף בְּאוֹר.

וְרַק אַתֶּם עַבְדֵי הַשְּׁחֹור

לָכֶם לֹא יִהְיֶה הָאוֹר.

שׁוֹמְמִים עִם בְּנֵיכֶם וּבְנוֹתֵיכֶם

בָּעִיוָורוֹן תִּתְעוּ.

אַלְפֵי מִילִים תֵּלְכוּ,

וּתְּבַקְּשׁוּ אֶת אֲלוּמַת הָאוֹר.

אַךְ אֶתְכֶם הַלַּעַג פָּגַשׁ

הֵן אֵחַרְתֶּם לַמִּפְגָּשׁ.

הִנֵּה אֲנִי מַתִּיר אוֹצְרוֹת חַיִּים

יְמֵי שִׂמְחָה אֲפַזֵּר, לֹא לָכֶם.

וְאַתֶּם תִּישָּׁאֲרוּ תְּשׁוּשִׁים

כִּי אַכְזָב מַעְיָינְכֶם.

צְמֵאִים עִם בְּנֵיכֶם וּבְנוֹתֵיכֶם

תַּקִּישׁוּ עַל דְּלָתוֹת זָרִים.

בְּפָנִים נְפוּלוֹת, בֶּרֶךְ תִּכְרְעוּ

מַיִם בְּגָרוֹן נִחָר, תְּבַקְּשׁוּ

וּמוּלְכֶם תִּפְגְּשׁוּ אֶת הַלַּעַג –

 נִנְעֲלוּ מְקוֹרוֹת הַמַּיִם.

הִנֵּה אֲנִי שׁוֹלֵחַ רוּחַ מְתוּנָה,

מְשִׁיבָה נֶפֶשׁ כְּטַל מֵאֵל.

דֶּרֶךְ חֲדָשָׁה מִשָּׁמַיִם מִתְגַּלָּה.

וְאַתֶּם יְבֵשִׁים כְּחָצִיר,

וְלֹא אֶתְכֶם הַטַּל יָעִיר.

נָבוֹל תִּיבּוֹלוּ לָעַד.

וְאִם עֲדַיִן יִישָּׁאֵר נִיצוֹץ נְשָׁמָה,

אֲנָחָה נוֹגַעַת, דִּמְעָה חַמָּה - -

אֲנִי עִם הַנִּיצוֹץ אֲדַמֵּם,

וּלְבַבְכֶם יִישָּׁאֵר שׁוֹמֵם.

לְלֹא טַעַם, לְלֹא רֵיחַ, לְלֹא חַיִּים.

יֶחֱרַב בֵּיתְכֶם, נָטוּשׁ יִשָּׁאֵר. וְאַתֶּם,

קַבְּצָנִים לֹא קְרוּיִים בִּסְעוּדַת הַגְּבִיר

קַבְּצָנִים מוּל בֵּיתוֹ תִּשָּׁאֲרוּ.

הָלוֹךְ וּנְדוֹד עֲיֵיפִים תְּהַלְּכוּ,

בְּעוֹלָם קַר וּמְנֻכָּר.

תַּחְשְׂפוּ פִּצְעֵיכֶם לְעֵינֵי כָּל זָר

 בְּעוֹמְדֶכֶם בַּשְּׁבִיל הַלֹּא מֻכָּר.

יָד רוֹעֶדֶת תּוֹשִׁיטוּ,

וְהַיָּד הַמּוּשֶׁטֶת תִּלְמַד לְהַפְצִיר.

וּבִלְשׁוֹן פֹּושְׁטֵי יָד נְדָבָה תְּבַקְּשׁוּ.

וְחַיֵּיכֶם – חַיֵּי פְּרוּטָה.

קָשִׁים יִהְיוּ חַיֵּיכֶם מִנְּשֹׂא.

אֲרוּכִּים לֵילוֹתֵיכֶם לְלֹא כּוֹכָב...

אֶת אֲנְחַתְכֶם יִישָּׂא הָרוּחַ לַשָּׁוְוא,

וְהָאֵל לְעֶזְרַתְכֶם לֹא יָבוֹא...

מָה נוֹרָאָה הִיא מְצוּקַתְכֶם,

כְּגֹדֶל הֶעָווֹן אוֹתוֹ אַתֶּם נוֹשְׂאִים;

וְאַתֶּם תִּדְעֲכוּ עַד מוֹתְכֶם

בְּגַעְגּוּעַ לַחַיִּים הַהוֹלְכִים וְאוֹזְלִים...

וְהָאֵל אֶת שְׁנֵיהֶם לָכֶם לֹא יִיתֵּן,

יַשְׁאִירְכֶם שׁוֹקְעִים בִּמְצוּלֹת הַיְּוֵן.

וּלְבַבְכֶם,

לֹא יַאֲמִין לְמוֹצֵא פִּיכֶם.

וְאַתֶּם תְּנַסּוּ לְהִתְרוֹמֵם,

תְּבַקְּשׁוּ נְשִׁימָה לְלֹא הוֹעִיל.

זֶהוּ קֶבֶר, וְאַתֶּם בּוֹ קְבוּרִים.

חַיִּים וָלֹא נוֹשְׁמִים.

זֶהוּ גֵּיהִינּוֹם לוֹהֵט

לְלֹא סוֹף רוֹטֵט.

גֵּיהִינוֹם לְלֹא מָוֶת.

וְהָאֵל לִי אָמַר:

"קוּם, רֵד אֶל בֵּית הַקַּדָּר.

שָׁם סִיר חֶרֶס תִּקְנֶה.

אוֹתוֹ תִּזְרֹוק, לִרְסִיסִים יִהְיֶה.

וּקְרָא בְּקוֹל גָּדוֹל,

כָּךְ תִּשָּׁבְרוּ אַתֶּם –

זֶהוּ דְּבַר הַכֹּול יָכוֹל.

אִלֵּם תַּעֲמֹד, לְלֹא בֶּכִי, לְלֹא קוֹל.

הַרְכֵּן רֹאשְׁךָ בְּאֵלֶם וּבִכְאֵב.

הִנֵּה הַיּוֹם הוֹלֵךְ, קָרֵב."