שיר:

כשצחוקי מדבר/ יהודה ויצנברג ניב

כְּשֶׁצְּחוֹקִי מְדַבֵּר ,

הוּא פּוֹטְרֵנִי מֵהַרְבֵּה

אֲמִירוֹת שֶׁאֵינִי רוֹצֶה לוֹמַר,

אַךְ הֵן הֲגוֹיוּת עַל דַּל-שְׂפָתַי.

שֶׁלֹּא תָּמִיד חַיֶּבֶת

לָצֵאת הַחוּצָה

הַמַּחְשָׁבָה הָרִאשׁוֹנָה,

זו שֶׁיֵּשׁ לַהֲכִילָה

פֶּרֶק-זְמַן מְסֻיָּם כְּדֵי שֶׁתּוּכַל

 לְהַפְרוֹת מֵחָדָשׁ פִּרְחֵי-אַהֲבָה

קְטַנִּים, לְבָנִים,

שֶׁהֲרֵי לֹא תָּמִיד מַסְפִּיקָה

אַהֲבָה אַחַת אוֹ שִׂנְאָה אַחַת,

כְּדֵי לִבְרֹא שִׁיר.