שיר:

לך לך/נחי וייס

 

 

כָּל נִסְיוֹנוֹתַי לִהְיוֹת כְּמוֹתָם עָלוּ בְּתֹהוּ

כָּשַׁלְתִּי בְּכָל דֶּרֶךְ שֶׁלֹּא הוֹבִילָה אוֹתִי לְעַצְמִיּוּתִי

שָׁקַעְתִּי בַּחֲלוֹמוֹת עַל בּוֹקְרִים וְקִרְקָסִים וְגַנְגְּסְטֵרִים עִם סִגְנוֹן

וּבְכָל הַדְּרָכִים הִתְבּוֹנֵן עָלַי אָבִי הֶאָבוּד וּבִקֵּשׁ אֶת סַבְלָנוּתִי

 

עַכְשָׁו שְׁעַת עֶרֶב מְאֻחֶרֶת, תֶּכֶף אוֹטוֹבּוּס אַחֲרוֹן

דָּבָר כָּלְשֶׁהוּ מְחַכֶּה לִי מֵעֵבֶר לַפִּנָּה, אֲנִי חָשׁ בָּזֶה, אֲנִי חָשׁ בָּזֶה!

עָלַי לִמְצֹא אֶת הַדֶּרֶךְ לְהַגִּיעַ אֵלָיו

 

מָה שֶׁחָיִיתִי בִּשְׁבִיל אֲחֵרִים הוֹתַרְתִּי בְּאָרוֹן הַתְּפִלִּין

אָרַזְתִּי אֶת נַפְשִׁי וְרוּחִי

בְּיָדַי עַכְשָׁו רַק שְׁמִי וּמַבָּטִי

אוּלַי אֶפְשָׁר הָיָה לְעַכֵּב בַּעֲדִי

לַעֲצֹר בַּעֲדִי כְּבָר אִי אֶפְשָׁר.