שיר:

קורי אמונה/ אורית סרן

 

 

אַתְּ זוֹחֶלֶת,

מְפֹרֶקֶת ...

קוּרִים אֱמוּנִיִּים

חוֹנְקִים אוֹתָךְ

 

הַבֶּטֶן הַגְּדוֹלָה, מְאַיֶּמֶת

לְהִתְפּוֹצֵץ בְּכֹל רֶגַע

מִזַּעֲקוֹת אִלְּמוֹת

שֶׁנִּתְקְעוּ בָּהּ

 

לְפֶתַע קוֹרִים בָּךְ

צִירִים שֶׁאֵינֵךְ מַכִּירָה,

כְּאֵב נִפְקָע,

מַשֶּׁהוּ נִפְתַּח

 

הַתִּקְוָה מְסַנְוֶרֶת

קֶרֶן אֶל עֵינַיִךְ, וְאַתְּ

צְרִיכָה לִקְרֹעַ מַשֶּׁהוּ

בִּכְדֵי לְהִוָּלֵד

 

כְּשֶׁתַּגִּיעַ הָעֵת,

וּכְשֶׁתַּחֲזִיקִי

אֶת קְלַף הַגֵּט,

נִשְׁמִי עָמֹק

 

שֶׁהָאֲ - שִׁלְיָה שֶׁלָּךְ

תֵּצֵא לְאַט, לְאַט