שיר:

אביב במערת אפלטון / זמירה פורן

 

 

בּוֹא אֵלַי נוֹשֵׁק לִבִּי

סְחוּף רוּחַ פּוֹרֵחַ

שָׂא אוֹתִי עַל גַּבְּךָ

כְּאִלּוּ הָיִיתִי חִטָּה

מֵעַל יַם־זָהָב מִתְנוֹעֵעַ

רֶגַע לִפְנֵי שֶׁתִּבְעַל וְתִפְרֹק וְתִפְרַע

וְתַזְהִיב אֶת פָּנַי

בַּמָּתוֹק הַמָּתוֹק הַזֶּה

 

בּוֹא אֵלַי

כַּאֲשֶׁר עַַל לוּחַ לִבְּךָ תֵּשֵׁב צִפּוֹר

וּתְצַיֵּץ אֲחוּזַת חֵשֶׁק פְּרָסוֹת

חוֹדֶרֶת בִּתְנוּפַת חָרָקִירִי

לְקַרְקָעִית הָאוֹקְיָנוּס

 

בּוֹא אֵלַי עִם מוֹחַ מֻנָּח

עַל טַס שְׁבִילִים אֲפֹרִים

נִפְתָּלִים מַבְעִירִים מִגְדָּל וְיָם

עִם רוּחַ עֶרֶב בַּכְּרָמִים

 

בּוֹא אֵלַי וּבֵין רַגְלַי

יִבְעֲרוּ יְעָרוֹת וְנַהֲרוֹת עוֹלָם

וְיָצִיפוּ אָבִיב מְשֻׁגָּע

בּוֹא וְהִבָּלַע

בִּמְעָרַת אַפְּלָטוֹן שֶׁלִּי.

חֲזֹר וּבוֹא בִּי

עַד שֶׁאֶגְמֹר אֶת שׁוּרַת הַשִּׁיר הַזּוֹ

וְאֶבָּלַע בָּהּ