צילום: ורדה שפין גרוס

היא – סטוריה- התזמורת הקאמרית הישראלית מוזיאון תל אביב / ורדה שפין גרוס.

 

המונח "היא-סטוריה" נקבע בשנות השישים של המאה ה-20 כביקורת על כתיבת ההיסטוריה המקובלת המאמינה שהאמנים הגדולים הם גברים,  בעוד העשייה והיצירה של נשים ובכל סוגי האמנויות נשארות בשוליים או נזנחות לחלוטין. במלים אחרות, הדרת נשים באמנות.

התזמורת הקאמרית הישראלית בחרה בקונצרט זה להפנות זרקור לנשים מוזיקאיות – שלוש מלחינות ומבצעת, ולהביא מעט מהתרומה של נשים לאמנות בכלל ולמוזיקה בפרט, ועל כך מגיעות לה מחיאות כפיים. זאת היתה חוויה של קונצרט עם תכנית יוצאת דופן הן מבחינת היצירות ובחירתן, הן הביצוע וכן החיבור הכואב בעת הזו לכיכר החטופים שמעבר לדלת .

 

יהונתן שפנדורף - מנצח ומעבד רב-תחומי. ניצח על תזמורות בארץ ובעולם, בהן הקאמרטה הישראלית ירושלים, סימפונט רעננה, הסימפונית של טרונדהיים, הפילהרמונית אונם מקסיקו, הקאמרית של בולטימור והתזמורות של אוניברסיטת אינדיאנה ושל בית הספר למוזיקה ג׳וליארד בניו יורק. בעבודתו כמחנך ניהל את התזמורת הקאמרית הצעירה "מאסטרו" בשיתוף עם התזמורת הקאמרית הישראלית, שהעניקה למוזיקאים צעירים מהפריפריה חשיפה ראשונה לנגינה בתזמורת, ואת תזמורת הסטודנטים של אוניברסיטת פורדהם בניו יורק, ניצח על התזמורת הקאמרית של בית הספר לאמנויות "רעות" בחיפה, ולימד תאוריה מוזיקלית בג׳וליארד ובאוניברסיטת אינדיאנה. בוגר תואר ראשון מהאקדמיה למוזיקה בירושלים, תואר שני מג׳וליארד בניו יורק, ובעל דוקטורט מאוניברסטת אינדיאנה

יהונתן שפנדרוף  הזמין את הקהל לספור יחד איתו ובקול עד 136 כמספר החטופים.

ומחוץ לתכניה השמיעה התזמורת הקאמרית בניצוחו יצירה של פאני מנדלסון , מלחינה ופסנתרנית גרמניה ממוצא יהודי, בת המאה ה 19, שהוקדשה להחזרת  החטופים.

דוראל גולן – סולו פסנתר . משתייכת לצמרת הפסנתרנים הישראלים הצעירים שרכשו מוניטין בינלאומיים. מנגנת בקביעות על במות חשובות בארץ ובעולם וזוכה לשבחי הביקורת: "סנסציונית", "מרגשת" ו"מכשפת" – כך הגדירה הביקורת הגרמנית את נגינתה בפסטיבל הרוהר היוקרתי, שבו ניגנה לצד אמנים נודעים כמו מרתה ארגריץ', דניאל ברנבוים, מאוריציו פוליני וּולדימיר אשכנזי ונכללה בתקליטור הייצוגי של הפסטיבל. מאז הופיעה בפסטיבלים בינלאומיים חשובים רבים, ברסיטלים לפסנתר, עם הרכבי מוזיקה קאמרית וכסולנית עם תזמורות תחת שרביטם של מנצחים ידועי שם ביותר מ-50 מדינות באולמות היוקרתיים ביותר בעולם. הוציאה לאור תקליטורים בהולנד ובגרמניה והקליטה לתכניות רדיו וטלוויזיה רבות ברחבי העולם. זכתה בפרסים ראשונים בתחרויות בינלאומיות רבות. סיימה בהצטיינות יתרה את לימודי התואר הראשון והשני בבית הספר הגבוה למוזיקה ע"ש בוכמן-מהטה באוניברסיטת תל-אביב בכיתתו של פרופ' אריה ורדי וזכתה בקביעות במלגות קרן התרבות אמריקה-ישראל מאז 1992.

 

גרָז'ינה בָּצֶביץ - קונצ'רטו לתזמורת כלי קשת .

הקונצרט "היא- סטוריה", התחיל ביצירה של המלחינה והכנרת הפולניה,גרָז'ינה בָּצֶביץ' (1909-1969)הנחשבת לאחת מחשובי המלחינים של אמצע המאה ה-20 ומן הפוריים שבהם.

זוהי יצירתה המוערכת, המבוצעת והפופולרית ביותר.של בצביץ, שמשיגה עושר צלילי באמצעות אפקטים שונים, ומרקם עשיר בעזרת חלוקה פנימית של קבוצות הכלים השונות מדי פעם.

בכורת הקונצ'רטו התקיימה ב-1950 באסיפה הכללית של איגוד המלחינים הפולני, ובצביץ' קיבלה את פרס המדינה על יצירתה. הביקורות, שבדרך כלל היו נלהבות, התייחסו לעובדת היותה אשה: "אפשר לומר בכנות שכבודם של המלחינים הפולנים ניצל הפעם על ידי אישה, גרז'ינה בצביץ'. הקונצ'רטו לתזמורת כלי קשת שלה, שנכתב עם דיוק ואנרגיה, שופע המצאה שוטפת ורעיונות תזמור מבריקים, עורר אותנו סוף סוף מעייפותנו. היצירה נשענת במשהו על באך או על הנדל – כמין 'קונצ'רטו ברנדנבורגי' מודרני. סוף סוף קיבלנו יצירה נועזת, בריאה ונפלאה, שנכתבה בעוצמה יצירתית שהיא באמת גברית".

 

אל האולם הוכנס פסנתר כנף.

קלרה ויק-שומאן , Clara Wieck-Schumann, (1896-1819), 

קונצ'רטו לפסנתר ולתזמורת בלה מינור אופ' 7

אל הפסנתר התישבה, דוראל גולן, הפסנתרנית הצעירה בשמלה אדומה מרשימה, חשופת כתפיים, ועם אצבעות המכשפות את הקלידים..

קלרה ויק, הלוא היא קלרה שומאן , שנישאה למלחין רוברט שומאן ב-1840, ותהיה לימים אחת הדמויות המרכזיות בחיי המוזיקה באירופה במאה ה-19 ותממש קריירה פסנתרנית מבריקה. קלרה שומאן הייתה ילדת פלא. היא למדה עם אביה, פרידריך ויק, שהיה מורה נחשב וקפדן והקנה לה השכלה מוזיקלית מקיפה ומעמיקה. כבר בגיל 11 (!)  ערכה מסעות קונצרטים ברחבי אירופה והלחינה קטעים לרסיטלים שלה. בינואר 1833, עוד בטרם מלאו לה 14, היא החלה להלחין קונצ'רטו לפסנתר,. ולאחר שתזמרה את כל הקונצ'רטו בעצמה ניגנה אותו לראשונה בספטמבר 1835, ימים ספורים לפני יום הולדתה ה-16.  זוהי יצירה וירטואוזית עם דו שיח מרתק ומרגש בין צ'לו ופסנתר. פרק הסיום בקונצ'רטו מזכיר בסגנונו את שופן, שקלרה הרבתה לנגן מיצירותיו. פרק זה הציב אתגר וירטואוזי מרשים לפסנתרנית הצעירה. לימים, בצִלו של בעלה, רוברט שומאן, מגדולי המלחינים של המאה ה-19, כתבה קלרה:

"פעם האמנתי שיש לי כישרון יצירתי, אך ויתרתי על הרעיון הזה; אל לאישה לשאוף להלחין – מעולם לא הייתה מישהי שהצליחה לעשות זאת. האם עליי לצפות להיות האחת?"...

 

לקול מחיאות הכפיים הנלהבות ניגנה דוראל גולן  ,שניכר בה שהיא מנגנת בכל הוויתה, את נוקטורנו של שופן –  שהיה עדין ונוגע.

 

אֶמיליֶה מאייר , Emilie Mayer  ,(1883-1812) , סימפוניה מס' 1 בדו מינור 

המלחינה הגרמניה אֶמיליֶה מאייר הגיעה להישגים מוזיקליים מרשימים וזכתה להערכה ולשבחים.

באופן חריג לזמנה היא ראתה את עצמה בראש ובראשונה כמלחינה (ולא כפסנתרנית מבצעת שגם מלחינה). יצירותיה בוצעו בתזמורות בכל רחבי אירופה – גם זו תופעה חריגה לזמנה בעבור אישה. היא כתבה יצירות רבות, בהן 8 סימפוניות (בשונה ממרבית המלחינות שיצרו בז'אנרים קטני ממדים), 15 פתיחות, וכן מספר רב של יצירות קאמריות ושירים. אך עקב אפליתה כאישה , רק הסימפוניה הרביעית שלה יצאה לאור בדפוס, וגם זאת רק בתמצית לפסנתר ב-4 ידיים, ויצירותיה נשכחו לאחר מותה. רק לאחרונה מבוצעות ומוקלטות כמה מיצירותיה וגדולתה נחשפת. כך למשל סימפוניה מס' 1- שמפגינה הבעה רומנטית עזה ודרמטית, יכולת המצאה מלודית, כישרון הרמוני ושליטה בכתיבה רב-קולית .

 

לסיכום קונצרט יפה ומיוחד. עם תכנית יוצאת דופן  לכבודן של נשים מוזיקאיות, מלחינות ומבצעות שההיסטוריה גזלה מהן את גדולתן.  

מומלץ.