סיפור:
קמצא ובר קמצא/ תלמוד בבלי, מסכת גיטין
פרק 1
אָמַר רַ' יוֹחָנָן: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר:
"אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד וּמַקְשֶׁה לִבּוֹ
כמתואר בסיפור על קמצא ובר קמצא המובא מיד בהמשך
יִפּוֹל בְּרָעָה" (משלי כח, יד) –
עַל קַמְצָא וּבַר קַמְצָא חָרְבָה יְרוּשָׁלַיִם,
עַל תַּרְנְגוֹל וְתַרְנְגֹלֶת חָרַב הַר הַמֶּלֶךְ,
עַל יָתֵד שֶׁל מֶרְכָּבָה חָרְבָה בֵּיתָר.
"על קַמְצָא וּבַר קַמְצָא חָרְבָה יְרוּשָׁלַיִם". –
מַעֲשֶׂה בְּאָדָם שֶׁהָיָה אוֹהֲבוֹ קַמְצָא
וְשׂוֹנְאוֹ – בַּר קַמְצָא.
עָשָׂה סְעֻדָּה.
אָמַר לְשַׁמָּשׁוֹ: לֵךְ וְהָבֵא לִי קַמְצָא.
הָלַךְ וְהֵבִיא לוֹ אֶת בַּר קַמְצָא.
בָּא וּמְצָאוֹ יוֹשֵׁב.
אָמַר לוֹ: הֲרֵי שׂוֹנֵא אַתָּה לִי, וּמָה לְךָ כָּאן? עֲמֹד וָצֵא!
אָמַר לוֹ: הוֹאִיל וּבָאתִי – הַנִּיחֵנִי, וְאֶתֵּן לְךָ דְּמֵי כָּל מָה שֶׁאֹכַל וְאֶשְׁתֶּה.
אָמַר לוֹ: לֹא. – אֶתֵּן לְךָ דְּמֵי חֲצִי סְעֻדָּתְךָ...
– לא!
– אֶתֵּן לְךָ דְּמֵי כָּל סְעֻדָּתְךָ
– לא!
תְּפָסוֹ בְּיָדוֹ, הֶעֱמִידוֹ וְהוֹצִיאוֹ.
אָמַר בַּר קַמְצָא: הוֹאִיל וְיָשְׁבוּ חֲכָמִים
וְלֹא מִחוּ בּוֹ –
מִכְּלָל שֶׁנּוֹחַ לָהֶם –
אֵלֵךְ וְאַלְשִׁין עֲלֵיהֶם לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ.
בָּא וְאָמַר לוֹ לַקֵּיסָר: מָרְדוּ בְּךָ הַיְּהוּדִים.
אָמַר לוֹ: – מִי יֹאמַר?
אָמַר לוֹ: שְׁלַח לָהֶם קָרְבָּן וְתִרְאֶה אִם יַקְרִיבוּהוּ.
הָלַךְ וְשָׁלַח בְּיָדוֹ עֵגֶל מְשֻׁלָּשׁ.
בַּהֲלִיכָתוֹ הֵטִיל בּוֹ בַּר קַמְצָא מוּם בְּנִיב שְׂפָתַיִם,
וְיֵשׁ אוֹמְרִים – בְּדֻקִּין שֶׁבְּעַיִן, מָקוֹם שֶׁלָּנוּ הֲרֵי הוּא מוּם וְלָהֶם אֵינוֹ מוּם.
אָמְרוּ חֲכָמִים לְהַקְרִיבוֹ, מִשּׁוּם שְׁלוֹם מַלְכוּת;
אָמַר לָהֶם רַ' זְכַרְיָה בֶּן אַבְקוּלַס: יֹאמְרוּ, בַּעֲלֵי מוּמִים קְרֵבִים לַמִּזְבֵּחַ.
אָמְרוּ לַהֲרֹג אֶת בַּר קַמְצָא, שֶׁלֹּא יֵלֵך וִיסַפֵּר לַמֶּלֶךְ.
אָמַר לָהֶם רַ' זְכַרְיָה: יֹאמְרוּ: מֵטִיל מוּם בְּקָדָשִׁים – יֵהָרֵג.
(אָמַר רַ' יוֹחָנָן: עַנְוְתָנוּתוֹ שֶׁל רַ' זְכַרְיָה בֶּן אַבְקוּלַס הֶחֱרִיבָה אֶת בֵּיתֵנוּ
וְשָׂרְפָה אֶת הֵיכָלֵנוּ
וְהֶגְלַתְנוּ מֵאַרְצֵנוּ).
