משל:
הַשּׁוּעָל וְהַנָּמֵר/ גוטהולד אפרים לסינג מגרמנית יהודה ליב גורדון
מִי יִתֶּן לִי הַגְּבוּרָה וְהַמֵּרוּץ אֲשֶׁר לְךָ"! אָמַר שׁוּעָל מְקַנֵּא אֶל הַנָּמֵר.
– וּבִלְעֲדֵי זֹאת – שָׁאַל הַנָּמֵר – אֵין בִּי כָּל מְאוּמָה אֲשֶׁר תַּחְמוֹד יָפְיוֹ בִּלְבָבֶךָ?
“אֵינֶנִי רוֹאֶה כָּל מְאוּמָה”!
– וְעוֹרִי הַיָּפֶה הַנָּקֹד וְהַטָּלוּא? – הוֹסִיף הַנָּמֵר – הִנֵּה הוּא מָלֵא חֲבַרְבֻּרוֹת שׁוֹנוֹת וּשְׁלַל צְבָעִים, כַּחֲלִיפוֹת רוּחַ חָכְמָתְךּ קִרְבֶּךָ; וְלוּ לָבַשְׁתָּ כְּתֹנֶת עוֹר כָּזֶה וְהָיָה רוּחֲךָ מִבַּיִת וְעוֹרְךָ בַּחוּץ תָּמִים יַחְדָּיו.
"הִנֵּה בַּעֲבוּר זֹאת אֲמָאֵן בּוֹ! עָנָה הַשּׁוּעָל, כִּי זֶה כָּל חֶפְצִי לִבְלִי אֵרָאֶה לָעֵינַיִם כַּאֲשֶׁר הִנְנִי לִלְבָבִי וְלוּ חַנַּנִי אֱלֹהִים, וְנָתַן לִי נוֹצַת כָּנָף תַּחַת שַׂעֲרוֹתַי לִבְלִי יַכִּירוּנִי כָּל רוֹאָי.
מִי יִתֶּן לִי הַגְּבוּרָה וְהַמֵּרוּץ אֲשֶׁר לְךָ"! אָמַר שׁוּעָל מְקַנֵּא אֶל הַנָּמֵר.
– וּבִלְעֲדֵי זֹאת – שָׁאַל הַנָּמֵר – אֵין בִּי כָּל מְאוּמָה אֲשֶׁר תַּחְמוֹד יָפְיוֹ בִּלְבָבֶךָ?
“אֵינֶנִי רוֹאֶה כָּל מְאוּמָה”!
– וְעוֹרִי הַיָּפֶה הַנָּקֹד וְהַטָּלוּא? – הוֹסִיף הַנָּמֵר – הִנֵּה הוּא מָלֵא חֲבַרְבֻּרוֹת שׁוֹנוֹת וּשְׁלַל צְבָעִים, כַּחֲלִיפוֹת רוּחַ חָכְמָתְךּ קִרְבֶּךָ; וְלוּ לָבַשְׁתָּ כְּתֹנֶת עוֹר כָּזֶה וְהָיָה רוּחֲךָ מִבַּיִת וְעוֹרְךָ בַּחוּץ תָּמִים יַחְדָּיו.
"הִנֵּה בַּעֲבוּר זֹאת אֲמָאֵן בּוֹ! עָנָה הַשּׁוּעָל, כִּי זֶה כָּל חֶפְצִי לִבְלִי אֵרָאֶה לָעֵינַיִם כַּאֲשֶׁר הִנְנִי לִלְבָבִי וְלוּ חַנַּנִי אֱלֹהִים, וְנָתַן לִי נוֹצַת כָּנָף תַּחַת שַׂעֲרוֹתַי לִבְלִי יַכִּירוּנִי כָּל רוֹאָי.
