שיר:

טוֹמִי/ יעקב ברזילי

        

                                                                                   לטומי רוזנברג

 

טוֹמִי חָגַג בָּר-מִצְוָה

בְּפֶבְּרוּאָר אַרְבָּעִים וְאַרְבַּע

וְהָיָה לְגֶבֶר.

בְּטֶרֶם נָדַם

קוֹל הַבְּרָכוֹת וְהָאִחוּלִים

נִלְקַח לְטִיּוּל בָּר-מִצְוָה בְּאוֹשְׁוִיץ.

הוּא אָז לֹא שִׁעֵר שֶׁבְּקָרוֹב יַמְצִיאוּ טֶלֶוִויזִיָה

וַאֲנָשִׁים יָטוּסוּ לַיָּרֵחַ,

גַּם לֹא חָשַׁב עַל אִינְטֶרְנֶט

אוֹ טֶלֶפוֹן סֶלוֹלָרִי.

הָיוּ לוֹ חֲלוֹמוֹת אֲחֵרִים

רָצָה לְהִדָּמוֹת לְאָבִיו.

אַבָּא לְשִׁשָּׁה יְלָדִים,

שֶׁיְּבָרֵךְ עַל הַיַּיִן בְּלֵילוֹת שַׁבָּת

וְיוֹדֶה לַבּוֹרֵא

שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בְּיוֹם

עַל כָּל הַטּוֹב שֶׁיַרְעִיף עָלָיו.

הָיְתָה לוֹ חֻלְשָׁה אוֹבְּסֶסִיבִית לְנִקָּיוֹן

מְאֹד אָהַב לְהִתְקַלֵּחַ.

בַּמִּקְלַחַת הָאַחֲרוֹנָה

כְּמוֹ בְּנִתּוּחַ מַעֲקָפִים,

הִרְדִּימוּ אוֹתוֹ.

מֵאָז הוּא יָשֵׁן שְׁנַת יְשָׁרִים

מְחַכֶּה לַמַרְדִּים

שֶׁיָּעִיר אוֹתוֹ.