צילום: מארי רוזנבלום

סיור מרתק במכון גנזים / מארי רוזנבלום

בית אריאלה, ספרית שער ציון, הספרייה הציבורית הזו לא זכתה לימים סוערים כאלה.

"כיכר החטופים", הסמוכה אליה, מזמנת אלפי אנשים מהארץ ומהעולם.

מכון “גנזים” של אגודת הסופרות והסופרים הוא ארכיון הספרות העברית הגדול בעולם. נשמרים בו כ900 אוספים ארכיוניים של סופרים, משוררים, מחזאים, הוגים, עורכים ואנשי עט מסוף המאה ה-19 ועד ימינו. ארכיונים שחלקם נמסרו למשמרת על ידי הסופרים עצמם, חלקם על ידי בני משפחה ויש שמביאים כתבי יד חשובים שפשוט נזרקו מדירה שפונתה והתגלגלו ברחוב.

מדובר באוסף מרכזי ענק ועשיר המשקף את היצירה העברית המודרנית ואת תולדות התפתחות התרבות והיצירה לצד היסטוריה של העם היהודי בארץ ובעולם. הארכיון הוקם בשנת 1951 על ידי אגודת הסופרים העבריים בארץ, ביוזמתו של הסופר והעורך אשר ברש. אחרי מותו נקרא המכון על שמו. הארכיון משרת קהל גדול של חוקרים, סטודנטים, אוהבי ספרות ושירה, עיתונאים ויוצרי קולנוע מהארץ ומרחבי העולם.

מטרת הקמת הארכיון הייתה לאסוף ולשמר את יצירותיהם של היוצרים העבריים שחיו ופעלו בעולם ובישראל, כאלה שנספו בשואה ובהם דוד פוגל, הלל צייטלין ושמעון דובנוב, סופרי יידיש ידועים ובהם צבי אייזנמן, מרדכי צאנין, ארכיונו החשוב של דוד הופשטיין שהוצא להורג בברה”מ לשעבר על ידי סטלין ב-1952. כמו שאמר אשר ברש בחזונו" כל יום אובד משהו  כל יום משתכח משהו... וכדי שלא ישתכח -בנה בית כינוס ליצירה היהודית ושמו נבחר כגנזים.

בגנזים נשמרים יצירות של י.ל. גורדון, שאול טשרניחובסקי, יוסף חיים ברנר, יהודה בורלא, לאה גולדברג, זלדה, יונה וולך, ז’קלין כהנוב, אבות ישורון ויונתן רטוש ועוד. פרטים קטנים נשמרים שם כמו: טיוטות של שאול טשרניחובסקי, מכתבי אהבה של ביאליק, יומניה של לאה גולדברג, כתבי יד של אבות ישורון, קטטות ספרותיות, מכתבי חיזור ואהבה  ערגות קינאה, ואפילו רעיון לסרט של עמוס קינן שכתוב על שקית הקאה במטוס.....עולם ומלואו.

מכון הגנזים הוא מקום פלאי, מכל טוב בו.  ממש גן עדן לסקרנים.

אדיבה גפן משמשת כיו"ר פעילה של מכון "גנזים"והיא בלי ספק הרוח החיה והמפרה. גפן היא סופרת, מחזאית, עיתונאית.  שימשה בתפקידים רבים בין השאר כאשת חינוך. הקימה וניהלה בית ספר לילדים בעלי צרכים מיוחדים, כדוברת תיאטרון הבימה, ניהלה משרד ליחסי ציבור, יו"ר תיאטרון הידית ועוד ועוד.

מאוד התרשמתי מרוח הצוות השורה במקום. במכון עובדים שבעה עובדים בשכר וכ 20 מתנדבים. הצוות המופלא עוסק בשימור האוצרות, בסידור ורישום. כל מכתב זוכה למעטפה מיוחדת עליה נרשמים פרטי המסמך. מעין תעודת זהות למסמך ואז יקטלגו את האוצר וישלחו לסריקה. המטרה כיום היא הנגשת הארכיון לציבור.  "מה התכונה החשובה לארכיונאי?" אדיבה מחייכת, "אינני יודעת אלא על גנזים, הצוות שלי ניחן בסקרנות יוצאת דופן בצד מסירות שאין לחה גבול" .

גנזים הוא בעצם הכספת של הספרות העברית בתקופה המודרנית. המקום, על מרתפיו וקומותיו עמוס באוצרות הגדולים. הן בחומרים והן במתנדבים. הקשבתי להם, לעובדים, חשתי את האווירה, לרצון לתרום, ללמוד, לגרום לנו לא לשכוח, להבין איך פרצה והתעצמה הספרות העברית. התרגשתי.

שאלתי את  עצמי, איך אצליח לפענח ולהביא בפניכם את כל העושר העצום של חומרים שקיימים במקום, את האהבה בה מטפלים כאן בכל פרט.  את  איכות הביצוע הדקדקנית עד לפרטים הקטנים ושימור החומרים. היריעה עצומה והידע שלי בנושא זעום. לעזרתי באה גפן והציגה לי חומרים עניינים ומסקרנים ושם חשתי שאני נמצאת בסרט מתח ובמקרים רבים טרם נפתרה התעמולה.

לדוגמא: צוות המכון חילץ לפני שבועיים וחצי, מקיבוץ בארי, את ארכיונו של אנדד אלדן, עתה שוקדים על סידורו. בין האוצרות המתגלים, נמצא שיר היתולי שרומז על שינוי שמו.

אנדד נולד בפולין ועלה ארצה עם הוריו ב-1930. המשפחה הצטרפה לקיבוץ חפצי-בה, שם גדל והתחנך. שירת כסייר בהגנה ובפלמ"ח, וחוויותיו השיטוט בארץ התבטאה בשיריו. ב-1960 לאחר נישואיו לשרי, הצטרף לקיבוץ בארי. את שמו האמיתי, אברומה (אברהם) בלייברג, החליף בשם הספרותי אנדד אלדן, הרומז לחוויות מתקופת הפלמ"ח - הנודד ומסייר בארץ ישראל.

אל ההסבר המקובל לשמו, אפשר לצרף גם את השיר ההיתולי הזה, שהתגלה  במכון גנזים בין כתבי היד שלו. "והיה שמך עברי!" התפרסם ב-22 בפברואר 1952 בעיתון "בקבוצה" של חפצי-בה, קיבוצו באותה עת.

"הס, כל אוזן תחודד: / מבגדד עד טרינידד / שמו ינון לעולמי-עד; / מאלדד ועד מידד / טרם קם כאנדד!"

כך למשל שיר חביב  של אברהם חלפי, שהיה ידידם הקרוב של ההורים, ליום הולדתו הראשון של אריק איינשטיין שנולד ב-1939. חלפי שימש כסנדקו .

"לאריק הנחמד מכל הנחמדים"

כמובן, "לאריק הנחמד מכל הנחמדים / לאריק המתוק מאלף ילדים / מגיש אני את זאת המתנה, / לשנת הולדתו הראשונה / ושיהיה תמיד שמח וחביב / אז ישמח כל הדודים סביב / זה איחולי לאבא אמה גם / על החתום: דוד חלפי אברהם"

טיוטה לשיר "מנהיג" של מרדכי גלדמן, שאת ארכיונו מסדרת אהובה ישראל. והמלים נשמעות מוכרות וידועות.

"מנהיג"

"הוא ירא את חולשתו,/על כן נהג בחוזק יד / ספקות מערערים הבהילוהו / כך היה לתקיף, בהיר ונחרץ / שדון יהיר ואנוכי קינן בלבו / וכנגדו חיבר תקנוני טוהר לאומה כולה / … החוששים מהספק, מהעדין, מהחרישי, ממרובה הפנים / מצאו בו ישועה / באומץ, בגבורה, בביטחון ובדגלים / הצעידם אל החולשה ואל החשד / אל התוהו ואל הטומאה / אל בהירות מתעתעת כחול מדברי / אל תקנון של תהו".

הנה ציוריה של לאה גולדברג, תעודת הבגרות של רחל, אוריאל אופק מדווח מהחזית במלחמת העצמאות, פה נמצא הדרכון של דוד פוגל, איור כניסה למשפט אייכמן ששמר אבות ישורון, מכתביה קורעי הלב של דבורה דיין לבעלה הטרוד בבניית המדינה כתב היד הבלתי יאומן בו נכתב רומן וינאי שהגלה כאן במקרה, כבי היד של יל"ג כוללים את תרגומו בן  170 השנה למחזה המלט.

אהרון אמיר ביקר כאן ואף הוא התפעל ממשכן האוצרות וכך כתב:

"כה רבה היא חשיבותו היוצאת מן הכלל של מוסד הנקרא "גנזים". בו אתה מוצא את מה שנעלם ממך, או הוסתר ממך, בספר המודפס או בדפים ה"מקוונים" הרצים לעיניך. בכתבי היד של הטיוטות, בנוסחים השונים, בתיקוני השגיאות שעושה המחבר תוך כדי כתיבת היצירה, מתגלים הן התודעה שלו והן התת-תודעה. לעיתים קרובות אתה למד מכך על תהליך הכתיבה, על המכשולים שעמדו בדרכו של המשורר או הסופר, ואיך התגבר - או לא התגבר - עליהם. כמה הרבה יותר אנחנו יודעים על עגנון כשאנו רואים את כתב ידו הזבובי של עגנון, שלא ניתן לפיענוח אלא לאחר שהבהירה לנו אותו רעייתו אסתר במסירותה הבלתי נלאית."

"אני חושבת כי לולא "גנזים", אומרת גפן," לא היו נפתחים לפנינו האוצרות היקרים של יומני סופרים שלא ראו אור בחייהם, והם מעניקים לנו לא רק פרשות שלמות מחייהם, אלא גם יריעות גדולות מן ההיסטוריה של עמנו בדורות האחרונים  ולא היינו טועמים שמץ מאלפי המכתבים שהתרוצצו בין סופרים לבין עצמם, בינם לבין עורכים, בינם לבין קוראים - מכתבים המתפקעים לפעמים מעוצם היצרים - קנאה, מרירות, עלבון, נקם, גידופים, וכן, לעתים גם חיבה והכרת טובה.

מסכמת אדיבה גפן-"נמסר לידינו אוצר מלא יהלומים ופנינים, אוצר המתעד את התחדשות השפה העברית, את הראשונים שפרצו דרך לספרות כולה. הרי אלו ניירות הערך של הספרות העברית. תיעוד מופלא של מאח וחמישים שנות יצירה. אני רואה את תפקידנו לשמר, להנגיש ולחשוף את האוצר לציבור הרחב בכל דרך, באמצעות סיורים, הרצאות, תוכניות מיוחדות, כתבות וראיונות.  ואת תשכחו, שהאויב הגדול ביותר של תיעוד חיי הספרות בזמן הזה, הוא הקידמה. עכשיו, כאשר כמטחווי אצבע עומדים לרשותנו האי-מייל, הסמ"ס, הפלאפון, ההיי-פון וההיי-פד, והפייסבוק והיוטיוב, חסל סדר התכתבויות בעט ובעיפרון, ודברים שנאמרו או נכתבו, נמחקים כלא היו, כמו מלים הנכתבות על החול. ומזה עוד גדוטל תפרידו של הארכיון כמשמר תקופה. עידן.

כן, אבל אנחנו ממשיכים לפרסם, אומר הסופר. אם כן - אחד הדברים שלמדתי מקיומו של מכון "גנזים" הוא זה: לפעמים חשובים יותר הדברים שסופר לא כתב, מאלה שכתב; ויפים יותר הדברים שלא פרסם, מאלה שפירסם."