אַחֲרֵי הַחַגִּים /  אֲבִיבָה גּוֹלָן

אַחֲרֵי הַחַגִּים,

נָכוֹנוּ יָמִים אֲחֵרִים.

כְּבָר לֹא סוֹפֶרֶת

 דַּקּוֹת רֵיקוֹת,

אַתָּה לֹא מֵצִיף אוֹתִי

בִּסְעָרוֹת

אַף לֹא צוֹרֵב

בִּשְׁתִיקוֹת.

הָאַשְׁלָיוֹת,

הוֹלְכוֹת וּנְמוֹגוֹת,

וּבֵינוֹת לְסַלְעֵי אַהֲבָתִי

מְקִיצוֹת

רַקָּפוֹת נוֹעָזוֹת,

לַמְרוֹת...

אַחֲרֵי  הַחַגִּים,

נָכוֹנוּ יָמִים אֲחֵרִים.

אֲנִי שָׁבָה

אֵלַי

מִמַּסַּע נְדוּדִים.

כְּבָר לֹא בְּיָדֶיךָ

כִּפְּלַסְטֶלִינָה רַכָּה

בְּיָדַי,

 הַמְּלֵאוֹת

בִּתְשׁוּרַת הָאַהֲבָה