‏היום התלבשתי חגיגי ונסעתי לפגוש את האחראית על הספרים הזרים בספריה של המחוז, זאת פגישה שלישית שלי איתם והכל התחיל בהבזק רעיון של למה לא להקים אגף ספרות עברית בספריה הלאומית פה במחוז ? 
הנה התלבשתי יפה : 

 אני תמיד אוהב להצטלם ליד תמונה של חמור, זה הרגל שפיתחתי בשנים האחרונות במקום לצבוט את עצמי ולהתעורר מהחלום של החיים שלי בסין.

קצת פרטים יבשים (אבל מעניינים) על הספריה הלאומית של מחוז הוביי : הספריה קיימת 109 שנה (נוסדה 1904), עברה למבנה חדש ומדהים בשנה שעברה ועדיין מקטלגים את הספרים, יש בה רק 4 מיליון ספרים מתוכם 460 אלף ספרי היסטוריה ועובדים בה כ-400 עובדים.
בקיץ כעשרת אלפים איש מבקרים בה מידי יום, רשומים לספריה 200 אלף מנויים, מלבד ספרים בסינית יש בה אגף של ספרים ברוסית, חלקם ספרים משנות העשרים של המאה הקודמת, הרבה ספרים הנדסיים שקשורים להקמת גשר הראשון שנבנה על נהר היאנגצה שהרוסים בנו פה על הנהר בשנת 1957. ואגפים באנגלית, גרמנית ועכשיו נפתח האגף הקטן (זה הקטן גדול יהיה) של ספרים בעברית.
הספריה מבחוץ :

האחראים הבטיחו לי לבדוק את הספרים שאני מביא להם (מי מבין את העברית ?) ואז יודיעו לי אם המיזם ההתנדבותי שלי לקידום הספרות העברית במחוז – מתקדם.
היום זה היום...
על השולחן הספרים של Reuven Wimmer , אוסף המשלים הנהדר של וימר וגם ספר התשנינים הגדול, חלק מהספרים מונחים הפוך, אני מסדר אותם בכיוון הנכון. לאי, האחראית על הספרים בשפות זרות מקבלת אותי בחיוך, הם שמחים לקבל את הספרים בעברית, לאי אומרת לי "כשהבאת את הספרים הללו, זאת היתה הפעם הראשונה שראיתי ספר בעברית, אני מתרגשת" איכשהו היא מדביקה אותי בהתרגשות שלה .
הנה הספרים של ראובן וימר על השולחן :

אתה יכול להקריא לנו מהספר ? היא מבקשת....וככה אני מוצא את עצמי באמצע סין, בתוך חדר מואר בספריה ענקית מתרגם ומקריא בסינית לספרנית סינית והעוזרת שלה משלים של ראובן וימר, זאת תמונה הזויה במיוחד ולא יכולתי לדמיין אותה בחיי :

לאי אישרה קודם כל את ספר התשנינים הגדול, אני חושד בראובן שהוא ידע שיום אחד הספר שלו יגיע לסין, אחרת אי אפשר להסביר את הדמיון לספר האדום של מאו.
קצת סיירנו בספריה :
ובסוף שמתי את מיטב המשלים על אחד השולחנות והלכתי שמח .