שיר:

לֵךְ תַּסְבִּיר/ יצחק גוילי

 

הִיא שׁוֹאֶלֶת בְּעֵינַיִם טוֹבוֹת

לְמָה הִתְכַּוַּנְתָּ כְּשֶׁכָּתַבְתָּ אֶת הַשִּׁיר הַזֶּה,

וְלֵךְ עַכְשָׁו תַּסְבִּיר לָהּ

אֶת הַנָּתִיב הַזֶּה שֶׁכָּךְ נִרְקָם,

בֵּין חַיָּלִים הֲמוּמִים הַחוֹזְרִים מִשָּׁם

רְדוּפֵי עַצְבוּת וּמְלֵאִים בְּאָשָׁם,

אֶל מָה שֶׁכָּתַבְתָּ בַּסּוֹף

עַל יָם, שֶׁמֶשׁ וּשְׁקִיעוֹת 

וְלַהֲקַת צִפּוֹרִים

הַמַּגִּיעָה מִמֶּרְחַקִּים אֶל הָעֲיָרָה

וְאֵינָהּ מוֹצְאֵת אֶת הַחֻרְשָׁה,

כִּי הָאָדָם הָפַךְ אוֹתָהּ לִשְׁכוּנָה.

 

לֵךְ עַכְשָׁו תַּסְבִּיר.

 

 

מתוך "חלון אל הבהיר" 2022