רשמי מסע בסין 2013
טקסט: אמוץ דפני
צילום: ניקו פריקן
רשמי מסע בסין 2013
טקסט: אמוץ דפני
צילום: ניקו פריקן
שמורת הטבע ג'וזאייגו (Jiuzhaiguo), בצפון חבל סיצ'ואן, מהווה ערוץ הררי המשתפל לאיטו לאורך כמה קילומטרים. במהלך זרימת המים נוצר פסיפס מרהיב של בריכות בצבע טורקיז עמוק ומפלים המתפצלים ומתאחדים חליפות - שילוב נדיר של זרמים אדירים בצד מים שקטים ורגועים.
מראות שכאלו הם משאת נפשו של על צלם במיוחד אלו בעלי הציוד המשוכלל היכול להאיץ את החשיפה או להאיטה.
בעוד הצילום מתקבל מייד על מסך המצלמה הרי מי שעוסק במילים זקוק לזמן תצפית ועיכול ושעת מריבה עם הדף הריק.
בדיעבד יש כאן דיון על מהות הצילום ב"עיוות הזמן" לעומת כוחן המוגבל של המלים.
(הצילום בחשיפה ממושכת של חצי דקה)
דְּיוֹ סְמוּיָה
נִיקוֹ יְדִידִי הַצַּלָּם
וַאֲנִי נִצַּבְנוּ מוּל
"מַפָּל הַפְּנִינִים" בִּצְפוֹן סֵיצ'וּאַן
נִדְהָמִים כִּילָדִים מְגַלֵּי עוֹלָם.
הוּא מֵאִיץ זְמַנִּים
מְפוֹרְרָם בִּלְחִיצַת כַּפְתּוֹר
לְשַׁבְרִירֵי שְׁנִיָּה,
מְכַשֵּׁף נֵד מַיִם –
זֶרֶם גּוֹעֵשׁ
לְרֹגַע אַשְׁלָיָה.
בְּרֶגַע מֻקְפָּא זֶה
יָבַשׁ עֵטִי
לְתַעֵד מְצִיאוּת בְּדוּיָה,
זֶרֶם מַיִם נִמְהָר
חָמַק בֵּין הָאֶצְבָּעוֹת
מְסָרֵב לִהְיוֹת
דְּיוֹ סְמוּיָה.
*
עבור הטיבטים כל ציון נוף: נהר, עץ, נחל או הר הם בעלי רוח חיים משלהם (אנימיזם) ומהווים אמצעי לקשר עם הכוחות העליונים.
כל תפילה המודפסת על דגל או החרוטה על גבי אבנים או המצוירת על סלעים הופכת עצמים אלו לנושאי תפילה מתמדת.
תְּפִלָּה מַתְמֶדֶת
עָמְלוּ הַטִּיבֶּטִים
בִּצְבִיעַת
סְלָעִים בַּנָּהָר
בִּפְסוּקִים.
לִשְׁאֵלָתִי מַדּוּעַ נַעֲשָׂה הַדָּבָר
עָנָה לִי נָזִיר מְהֻרְהָר
"שִׂפְתוֹתֵינוּ דּוֹבְבוֹת
רַק בְּעוֹדֶנּוּ עֵרִים
וְאֵינֶנּוּ עֲסוּקִים,
הָאֶבֶן אוֹמֶרֶת תְּפִלָּה
בִּלְחִישָׁה
כָּל הָעֵת.
הַזֶּרֶם הַגּוֹעֵשׁ
שׁוֹטְפָהּ כָּל פַּעַם
לְחַדְשָׁהּ
וּבְיֶתֶר שְׂאֵת".
הטיבטים מציינים תחומי קדושה בשלל סרטים צבעוניים, לעתים מכוסים קטעי הר שלמים בחורשה צבעונית של שרשראות בדים וחצובות דגלים.
התופעה בולטת במיוחד בפסגות הרים ובמעברים המועדים לפגיעתם של שלוחי הרוע והשדים למיניהם.
הדגלים נושאי תפילה ומבטיחים מעבר בטוח. ליד רבים מהבתים, במיוחד בשטחים פתוחים בערבות האינסופיות של הרמה, מוצאים ציבורי דגלים.
לעתים נחקקות תפילות על אבנים והקיר או הגל המורכבים מאבנים אלו נושאים דברם כל העת.
עֲבוֹדַת הָאֵל
מָה רַבּוּ דַּרְכֵי הַטִּיבֶּטִים
לָשֵׂאת פָּנִים אֶל הַבּוֹרֵא
לְהַשְׁקִיט רוּחוֹת
לְרַצּוֹת שֵׁדִים.
דִּגְלֵי צִּבְעוֹנִין – קוֹל קוֹרֵא
חוֹבְקִים כָּל הַר רָם,
גְּדַת נַחַל וּמִשְׁכָּנוֹת
בָּרוּחַ יִשְׂאוּ דְּבָרָם.
פְּסוּקִים חֲקוּקֵי אֶבֶן
יְמַלְמְלוּ מִלּוֹתֵיהֶם לָעַד,
גַּלְגַּלֵּי תְּפִלָּה סַבִּים
בְּרֶטֶט קְדֻשָּׁה
קְטֹרֶת וְנֵרוֹת
מְבַקְּשִׁים בִּלְחִישָׁה.
מָלְאָה הָאָרֶץ עֲבוֹדַת הָאֵל
בְּיֶתֶר שְׂאֵת
רַק הֶמְיַת הַלֵּב
בִּלְתִּי נִרְאֵית.
*
ברמה הטיבטית השמש צורבת במיוחד עקב ריבוי הקרינה העל-סגולה
הנובעת מהרום הגבוה. רוב המקומיים אינם נוקטים באמצעי הגנה ורבים מהם בעלי פנים אדמוניות ושלוקות ועור פנים ללא מאור.
זאת בניגוד משווע לבגדים הצבעוניים ,עומס הקישוטים, השנצים והגדילים (במיוחד הכובעים) המסיחים את המבט מהפנים המיוסרות (לטעמי).
יֹפִי שֶׁנִּגְזַל
בְּרָמַת טִיבֶּט
לוֹבְשׁוֹת הַנָּשִׁים
בִּגְדֵי צִבְעוֹנִין
מֶשִׁי וְתַחְרָה
שְׁלַל רִקְמָה מֻקְפֶּדֶת.
פְּנֵיהֶן מְכֻרְכָּמוֹת
בְּחוּם-צָרוּב אַדְמוֹנִי;
עָלָה הַבֶּגֶד
עַל יָפְיָן
שֶׁנִּגְזַל בְּשֶׁמֶשׁ יוֹקֶדֶת.
חבל סיצ'ואן ידוע כמועד לפורענות רעידות אדמה. בשניים עשר ליוני בשנת אלפיים ושמונה התרחשה רעידת אדמה קטלנית בעוצמה של 7.9 בסולם ריכטר שגבתה אלפי קורבנות וגרמה להרס אדיר ממדים. עזרת השלטונות בוששה להגיע, מה שגרם להתמרמרות רבה בעיקר במקומות מרוחקים ולתחושה חריפה של אוזלת השלטון.
בעיר יינג-שיו הוקם אתר הנצחה ומרכזו בנין הממשל שנהרס באירוע ובחזיתו פסל בדמות שעון אבן גדול שנבקע ברעש.
רְעִידַת הַשִּׁלְטוֹן
בְּעִיר הַמָּחוֹז יִינְג שְׁיוּ
גָּעֲשָׁה רְעִידַת הָאֲדָמָה
בִּשְׁנֵים-עָשָׂר בְּמַאי אַלְפַּיִם וּשְׁמוֹנָה,
נִבְקַע שְׁעוֹן הָאֶבֶן
בַּחֲזִית בִּנְיַן הַמִּמְשָׁל
וּמֵאָז אֵינוֹ מוֹנֶה,
שֻׁקְּמָה כָּל הָעִיר
רַק אַרְמוֹן הַשִּׁלְטוֹן
נוֹתַר חָרֵב כְּמָשָׁל.
בצפון סיצ'ואן קיימות פסגות הרים נישאות המתנשאות ב"קלות" ל6000 מ' מעל פני הים. לכמה מהפסגות הנמוכות יותר אפשר להגיע במאמץ קל יחסית. הנוף המשכר הנשקף מפסגות שכאלה (במיוחד בצירוף עם השלג וחוסר חמצן) משאיר עקבות של חוויה מיסטית העשויה לטלטל אפילו חילוני גמור.
קִרְבָה לֶאֱלֹהִים?
הִשְׁתַּתַּפְתִּי בְּמַסָּע בְּסִין
לְפִסְגַּת הַר גָּבֹהַּ
הַרְחֵק מֵעַל פְּנֵי הַיָּם.
הָרוּם כָּזֶה נִשָּׂא:
הַאִם קָרוֹב יוֹתֵר אֱלֹהִים?
מָה הֻבְטַח וּמַה קַּיָּם?
מִי אוֹתִי נִסָּה?
כבוטנאי ישראלי אני קנאי לפרחי הארץ יותר ממה שאני מוכן להודות. מפגש עם פרחים מופלאים בארצות רחוקות מרגש במיוחד – תמהיל של יופי נדיר, פגישה ראשונה וסקרנות מדעית. כעבור זמן מה כאשר אני מתחיל לחוש קירבה רבה מדי לאותם פרחים מתעוררות הרקפות שבי להזכיר לי מניין אני בא ולאן אחזור – מאהבות פרחוניות הגודשות אותי ביתר שאת ככל שאני מתרחק מביתי.
זְרִימַת הָרַקָּפוֹת
בְּמֶרְחָק רָמַת טִיבֶּט
וּפִרְחֵי גֶ'נְטִיאָנָה* מֻפְלָאִים
רָאִיתִי עַד כַּמָּה
בֵּיתִי קָרוֹב,
הָרִים נִשָּׂאִים
לֹא יְגַמְּדוּ
אֶת הַכַּרְמֶל שֶׁבְּעוֹרְקַי
בָּהֶם זוֹרְמוֹת רַקָּפוֹת
לָרֹב.
*פרחים גדולים ועזי צבע של הרים גבוהים.
