סיפור:
סבלנותו של הלל/תלמוד בבלי, מסכת שבת
שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: מַעֲשֶׂה בִּשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם, שֶׁהִמְּרוּ זֶה אֶת זֶה.
אָמְרוּ: כָּל מִי שֶׁיֵּלֵךְ וְיַקְנִיט אֶת הִלֵּל יִטֹּל אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז.
אָמַר אֶחָד מֵהֶם: אֲנִי אַקְנִיטֶנּוּ.
אוֹתוֹ הַיּוֹם עֶרֶב שַׁבָּת הָיָה וְהִלֵּל חָפַף אֶת רֹאשׁוֹ. הָלַךְ וְעָבַר עַל פֶּתַח בֵּיתוֹ.
אָמַר: מִי כָּאן הִלֵּל? מִי כָּאן הִלֵּל?
נִתְעַטֵּף וְיָצָא לִקְרָאתוֹ.
אָמַר לוֹ: בְּנִי, מָה אַתָּה מְבַקֵּשׁ?
אָמַר לוֹ: שְׁאֵלָה יֵשׁ לִי לִשְׁאֹל.
אָמַר לוֹ: שְׁאַל, בְּנִי, שְׁאַל.
- מִפְּנֵי מָה רָאשֵׁיהֶם שֶׁל בַּבְלִיִּים סְגַלְגַּלִּים?
אָמַר לוֹ: בְּנִי, שְׁאֵלָה גְּדוֹלָה שָׁאַלְתָּ – מִפְּנֵי שֶׁאֵין לָהֶם חַיּוֹת פִּקְּחוֹת.
הָלַךְ וְהִמְתִּין שָׁעָה אַחַת,
חָזַר וְאָמַר: מִי כָּאן הִלֵּל? מִי כָּאן הִלֵּל?
נִתְעַטֵּף וְיָצָא לִקְרָאתוֹ.
אָמַר לוֹ: בְּנִי, מָה אַתָּה מְבַקֵּשׁ?
אָמַר לוֹ: שְׁאֵלָה יֵשׁ לִי לִשְׁאֹל.
אָמַר לוֹ: שְׁאַל, בְּנִי, שְׁאַל.
- מִפְּנֵי מָה עֵינֵיהֶם שֶׁל תַּרְמוֹדִיִּים תְּרוּטוֹת?
אָמַר לוֹ: בְּנִי, שְׁאֵלָה גְּדוֹלָה שָׁאַלְתָּ – מִפְּנֵי שֶׁדָּרִים בֵּין הַחוֹלוֹת.
הָלַךְ וְהִמְתִּין שָׁעָה אַחַת,
חָזַר וְאָמַר: מִי כָּאן הִלֵּל? מִי כָּאן הִלֵּל?
נִתְעַטֵּף וְיָצָא לִקְרָאתוֹ.
אָמַר לוֹ: בְּנִי, מָה אַתָּה מְבַקֵּשׁ?
אָמַר לוֹ: שְׁאֵלָה יֵשׁ לִי לִשְׁאֹל.
אָמַר לוֹ: שְׁאַל, בְּנִי, שְׁאַל.
- מִפְּנֵי מָה רַגְלֵיהֶם שֶׁל אַפְרִיקִיִּים רְחָבוֹת?
אָמַר לוֹ: בְּנִי, שְׁאֵלָה גְּדוֹלָה שָׁאַלְתָּ – מִפְּנֵי שֶׁדָּרִים בֵּין בִּצְעֵי הַמַּיִם.
אָמַר לוֹ: שְׁאֵלוֹת הַרְבֵּה יֵשׁ לִי לִשְׁאלֹ וּמִתְיָרֵא אֲנִי שֶׁמָּא תִּכְעַס.
נִתְעַטֵּף וְיָשַׁב לְפָנָיו.
אָמַר לוֹ: כָּל שְׁאֵלוֹת שֶׁיֵּשׁ לְךָ לִשְׁאֹל שְׁאַל.
אָמַר לוֹ: אַתָּה הוּא הִלֵּל, שֶׁקּוֹרִין אוֹתְךָ נְשִׂיא יִשְׂרָאֵל?
אָמַר לוֹ: הֵן.
אָמַר לוֹ: אִם אַתָּה הוּא, לֹא יִרְבּוּ כְּמוֹתְךָ בְּיִשְׂרָאֵל.
אָמַר לוֹ: בְּנִי, מִפְּנֵי מָה?
אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי שֶׁאִבַּדְתִּי עַל יָדְךָ אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז.
אָמַר לוֹ: הֱוֵי זָהִיר בְּרוּחֲךָ, כְּדַאי הוּא הִלֵּל, שֶׁתְּאַבֵּד עַל יָדוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז וְאַרְבַּע מֵאוֹת זוּז – וְהִלֵּל לֹא יַקְפִּיד.
