רְאִיתִיו קוֹרֵא אֲנָשִׁים מְחוּקֵי פָּנִים
אֲפִלּוּ עַכְשָׁו, כְּשֶׁאֵין מָקוֹם בְּלִבּוֹ

שׁוֹתִים מִכּוֹסוֹ בְּעֵת חוֹלֶפֶת.

עַל צֵל הָרִים יְדַבֵּר, וּדְכִי יָם וּמְקוֹמוֹת שֶׁל אֲדָמָה,

עַל שְׁתִיקָה וְהַיֵּאוּשׁ וְהַקִּרְבָה עִם זֵעַת הַמָּוֶת,

וְהַשְּׁאֵלָה אִם לָתֵת קוֹל בַּהֲבָרוֹת,

לְהֵאָחֵז בַּדַּעַת, בַּהִתְבַּשְּׂמוּת הָאַחֲרוֹנָה

יָדוֹ יוֹנֶקֶת אֶת בֶּרֶז הַשִּׁכְחָה, מַגִּישׁ כּוֹסִית לִשְׂפָתֶיהָ.

עַכְשָׁו הִיא לְבַדָּהּ
תַּרְמִיל דְּרָכִים מְכֻתָּף עַל שֶׁכֶם דָּוֶה
חוֹבֵשׁ סַפְסָל בַּתַּחֲנָה

כְּמוֹ עִיר
וְעוֹד עִיר
וְעוֹד עִיר

אֲנָשִׁים חוֹלְפִים בַּלַּיְלָה הַטּוֹב.

לִפְגֹּשׁ אֶת פָארוּק בְּתֵל אָבִיב
לֶאֱגֹר סִפּוּרִים, מַחֲצִית הָאֹזֶן רְווּיָה

לִשְׁכֹּחַ שֶׁאוֹכֵף הוּא יָדוֹ, חוֹבֵט בְּצַלְעוֹתֶיהָ, נִלְחַץ אֶל גּוּפָה.

אִם תִּקְוָה רְדוּמָה פֵּרוּשָׁהּ לֶאֱהֹב

לְשַׁחֵר לַחֲלוֹמוֹת,

לִרְעֹב

זוֹ הַבְּרִיחָה הַמְּחַיֶּכֶת.

הָאֵלִים עוֹזְבִים כָּעֵת
נְמַל הַתְּעוּפָה פָּתוּחַ אֶל יְגוֹן הַבֹּקֶר הַמָּתוֹק

לֹא עוֹד שְׁקָרִים מוּל שָׁמַיִם לְבָנִים,

הִיא טָסָה לָרִאשׁוֹנָה אֶל חַיֶּיהָּ.

© מִשִּׁירֵי לֵאָה גַּת כֹּהֵן

Tuesday. 21 December. 2010