שיר:

בֵּין אֵשׁ לִרְגִיעָה  / אֲבִיבָה גּוֹלָן

 

בֵּין אֵשׁ לִרְגִיעָה, פִּסַּת נְשִׁימָה

פֶּסֶק זְמַן, חֹם צוֹרֵב שְׂפָתַיִם.

הַיָּם, נִדְמֶה שָׁקֵט. לִטּוּף הַגַּלִּים

 מְהַדְהֵד בִּי זִכְרוֹנוֹת נֶאֱהָבִים.

יְמֵי הַתְּהִיָּה מְפַכִּים בִּי

כְּמַעֲיָן בְּמִדְבָּרִיּוּת הַיָּמִים.

לִבִּי עִם הָאִמָּהוֹת בִּשְׁתִיקַת זַעֲקָתָן.

בְּצִפִּיָּה לְחוּצָה לִמְצִיאַת נְתִיבֵי גִּשּׁוּר

מְאֻלְתָּרִים לִשְׁנֵי הַצְּדָדִים.

אִלּוּ יָכֹלְתִּי כְּמוֹ קוֹסֵם

לְהַעֲלִים חִצֵי הַקְּרָב, אָז יָדַעְתִּי

לֹא הָלְכוּ הַבָּנִים לַשָּׁוְא.