שיר:

אַחֲרֵי בּלֶנְם(קרָב בּלֶנְם)/ רוברט סָו'תִי  מאנגלית יעקב שקד

 

הָיָה זֶה עֶרֶב קַיִץ,

נָח קָספַּר, סַב וְשָׂב,

וְהוּא לְסַף דַּלתֵי בֵּיתוֹ

בַּשֶּׁמֶשׁ לוֹ יָשַׁב;

וְשִׂיחֲקָה לָהּ מִיָּמִין

בַּת בּנוֹ, שֶׁשּׁמָהּ הוּא וִילהֶלמִין.

 

הִיא רָאֲתָה אֶת פִּיטֶרקִין

אָחִיהָ, מְגַלגֵּל דּבַר מָה,

דּבַר מָה עָגוֹל אֲשֶׁר מָצָא

כּשֶׁהוּא חָפַר בָּאֲדָמָה;

"מַה הַדָּבָר הַזֶּה," שָׁאַל,

"שֶׁהוּא חָלָק וּמְעוּגָל?"

 

וְקָספַּר הַקָּשִׁישׁ נָטַל

הַחֵפֶץ לְאִיטוֹ

מִן הַדַּרדַּק, וְנֶאֱנַח,

"יַלדִּי, זֹאת גֻּוּלגָּלתּוֹ

שֶׁל אִישׁ אֲשֶׁר נָפַל," אָמַר,

בַּ"נִצָּחוֹן הַמְפוֹאָר".

 

אֲנִי מוֹצֵא אוֹתָן בַּגַּן

יֵשׁ כָּאן הַרבֵּה כּמוֹתָן

וּכשֶׁאֲנִי חוֹרֵשׁ, קוֹרֶה

שֶׁהַסַּכִּין מוֹצִיא אוֹתָן,

כִּי אֲלָפִים נָפלוּ," אָמַר,

"בַּ"נִצָּחוֹן הַמְפוֹאָר"."

 

"עַל מָה הָיָה כָּל זֶה? סַפֵּר,"

דּוֹרֵשׁ אָז פִּיטֶרקִין;

וּוִילְהֶלמִין, הִיא מַבִּיטָה

וּמְצַפָּה גַּם הִיא;

"סַפֵּר נָא עַל הַמִּלחָמָה,

וּמִי לָחַם וְגַם עַל מָה."

 

"זֶה הָאַנגלִים אֲשֶׁר מִיגרוּ

אֶת הָאוֹיֵב הַצָרפָתִי;

אָמְנָם עַל מָה הֵם נִלחֲמוּ

נִפלָא מִבִּינָתִי,

אַך כָּל אֶחָד הִכִּיר," אָמַר,

בַּ"נִצָּחוֹן הַמְפוֹאָר"."

 

"אָבִי בְּבּלֶנְם חַי עַל גּדַת

יוּבָל מִזֶּה יוֹבלוֹת;

בֵּיתוֹ שָׂרפוּ הֵם עַד עָפָר

וְהוּא הוּכרַח לִגלוֹת;

אָז עִם אִשׁתּוֹ וּבנוֹ נִמלַט,

וְלֹא נִמצָא לוֹ שׁוּב מִקלָט.

 

בַּחֶרֶב וּבָאֵשׁ הוּשׁחַת

הַכָּל עַד מֶרחַקִּים

וְנֶהֶרגוּ גַּם אִמָּהוֹת,

גַּם עוֹלָלִים רַכִּים.

אַך כָּך תָּמִיד הוּא, אֶל נָכוֹן,

כּשֶׁמְּפוֹאַר הַנִּצָּחוֹן.

 

תּהִילָה לַדיוּק מִמַּלבּוֹרוֹ

וְלַנָּסִיך יוּגִ'ין,"

"אַך זֶה הָיָה דָּבָר כֹּה רַע,"

אָמרָה אָז וִילהֶלמִין;

"לֹא... זֶה הָיָה, כָּל אִישׁ אָמַר,

נִצָּחוֹן כֹּה מְפוֹאָר.

 

כָּל פֶּה הִלֵּל אֶת הַדוּכָּס

 עַל נִצחוֹנוֹ בַּקּרָב."

"אַך אֵיזֶה טוֹב יָצָא מִזֶּה?"

 דָּרַשׁ הַבַּר בֵּי רַב.

"זֹאת לֹא אֵדַע, אַך הָעִקָּר -

הַ"נִצָּחוֹן הַמְפוֹאָר"."

 

 

After Blenheim

(The Battle of Blenheim)

 

By Robert Southey

Translated by Jacob Shaked

 

It was a summer evening,

Old Kaspar's work was done,

And he before his cottage door

Was sitting in the sun;

And by him sported on the green

His little grandchild Wilhelmine.

 

She saw her brother Peterkin

Roll something large and round

Which he beside the rivulet

In playing there he found;

He came to ask what he had found

That was so large and smooth and round.

 

Old Kaspar took it from the boy

Who stood expectant by;

And then the old man shook his head,

And with a natural sigh,

"'Tis some poor fellow's skull," said he,

"Who fell in the great victory.

 

"I find them in the garden,

For there's many here about;

And often when I go to plough

The ploughshare turns them out.

For many thousand men," said he,

"Were slain in that great victory."

 

"Now tell us what 'twas all about,"

Young Peterkin he cries;

And little Wilhelmine looks up

With wander-waiting eyes;

"Now tell us all about the war,

And what they fought each other for."

 

"It was the English," Kaspar cried,

"Who put the French to rout;

But what they fought each other for

I could not well make out.

But everybody said," quoth he,

"That was a famous victory.

 

"My father lived at Blenheim then,

Yon little stream hard by;

They burnt his dwelling to the ground

And he was forced to fly;

So with his wife and child he fled

nor had he where to rest his head.

 

"With fire and sword the country round

Was wasted far and wide,

And many a childing mother then

and newborn baby died;

But things like that, you know, must be

At every famous victory.

 

"Great praise the Duke of Marlb'ro won

And our good prince Eugene."

"Why 'twas a very wicked thing!"

Said little Wilhelmine;

"Nay... Nay... my little girl," quoth he,

"It was a famous victory.

 

"And everybody praised the Duke

Who this great fight did win."

"But what good came of it at last?"

Quoth little Peterkin:-

"Why, that I cannot tell," said he,

"But 'twas a famous victory.

 

 

 

 

על 'אַחֲרֵי בְּלֶנְם'

רוב מדינות אירופה של המאה ה-17 וה-18 היו קשורות זו לזו בקשרי נישואים ודם סבוכים ומסובכים של מלכיהם וּמְלַכּוֹתֵיהֶם, שגרמו אף למנהלי ספרי היוחסין לאבד בהם את ידיהם ורגליהם. העובדה שצ'ארלס השני, מלכה האנגלי של ספרד, לא העמיד יורש, הביאה בתחילה לכריתת חוזים שונים באשר לחלוקת ממלכתו אחרי לכתו ולבסוף למלחמה בין האנגלים והאוסטרים לצרפתים והבווארים. אך טבעי היה שהצרפתים - מלאי בטחון עצמי אחרי חמישים שנה של נצחונות צבאיים, ועם כוח צבאי בן שש רבבות חיילים בְּבַּוָאריָה - לא התרשמו עמוקות מן הצבא האנגלי, שנפל מהם מעט במספרו, בהנהגתם של ג'ון צ'רצ'יל - הדוכס הראשון ממלבורו, והנסיך יוג'ין מסבוי.

 

הקרב נערך ב-13 באוגוסט 1704, על יד העיירה בּלֶנהַיים - שהאנגלים מבטאים כיום את שמה בּלֶנְם - בְּבַּוָאריָה שבדרום גרמניה. שם העיירה היה אז Blenheim וכיום נקרא שמה Blindheim, ובשני המקרים פירוש השם הוא 'בית העיוורים' - שם יאה ויאות. הדוכס ממלבורו והנסיך יוג'ין הנחילו לצרפתים מפלה צורבת במחיר נורא, הן של החיילים והן של תושבי האיזור. מספר ההרוגים, משני הצדדים, הגיע לכדי רבע מן הכוחות הלוחמים.

 

חרף מחיר הדמים והסבל שהביאה המלחמה על האיזור, היא זכתה לתואר 'הנצחון המפואר'. כל זה, כפי שנראה, לא ממש עורר עניין, ולא ממש הביא להתרוממות הרוח, אצל הסובל הקטן.