על הסרט תעלומת הבלונדינית שחורת העיניים/ ראובן שבת

הדבר היחיד שמציל את הסרט הזה מחרפה גמורה, הוא בוודאי המבט המיוסר של ליאם ניסן.

בתור מארלו, הבלש הפרטי, המיתולוגי והנצחי.

הפעם, הוא חוקר איזו פרשה עלומה ומסתורית של היעלמות מאהב, בלוס אנג'לס והוליווד האפלה מתשוקה, וחמדנות של 1939-1940. ברקע תחרות בין אם לבתה. פושעים מקסיקנים. זונות וסתם מושחתים.

עד כאן נשמע מאוד מבטיח, עד שמגיעים לסרט עצמו.

רפליקות חבוטות. דיאולוגים ששוננו היטב, אבל נשמעים בהחלט לפעמים כמו חזרות בבית ספר למשחק לקראת תום שנת הסיום. מעברים תמוהים של עלילה

ובעיקר-העובדה שהתסריט מבוסס בכלל לא על ספר שאבי הבלש מארלו, ריימונד צ'נדלר כתב, אלא על רומן עלום למדיי, שנכתב על ידי סופר אחר שניסה בכל כוחו לחקות את צ'נדלר ויצר תוצאה אולי מביכה אולי סתמית.

אז מה בכל זאת מציל את הסרט הזה מחרפה גמורה:

השחקנים: ליאם ניסן .ג'סיקה לאנג ועוד כמה, שמנסים ליצור משחק טוב ומצליחים למרות הכל, וכמעט בכל.

התפאורה המושקעת שאכן הצליחה להמחיש תקופה מרתקת ומעניינת מאוד.

הצילום, להוציא כמה קטעים מביכים, שהוא מקצועי, מלוטש, מעניין בחלקו אפילו מאוד.

עצה:

מי שייראה את הסרט, שיתמקד בדברים הללו, ויניח לעלילה השטותית והתמוהה לא מעט לזרום הלאה.

סרט בינוני למדיי שרק גלריית שחקניו ומשחקם  מצילה אותו מבושה מוחלטת.

בימוי: ניל ג'ורדן 109 דקות

שחקנים: ליאם ניסן. ג'סיקה לאנג.דיאן קרוגר.