מסה:

מועקה/ אירית כהן נר-גאון

קולאז': אירית כהן נר גאון

מוּעָקָה /אירית כהן נר-גאון

חַדְרֵי הַלֵּב

דְּחוּסִים

בְּעֶצֶב, כַּעַס וּפַחַד

עַל מָה שֶׁהָיָה

עַל מָה שֶׁיִּהְיֶה

וְאֵין לַנְּשִׁימָה אֲוִיר

וְאֵין לַנֶּפֶשׁ מָנוֹחַ

עַכְשָׁו

יֵשׁ רַק מוּעָקָה

צְפוּפָה

וּמְצִיפָה

 

מועקה – אירית כהן נר-גאון

״היא לא ברורה לי המועקה הזו  שהופיעה  לה פתאום והחלה מקוננת בתוכי״ כך אני ביני לביני וביני לבין חברתי.

 חושבת כיצד התערסלה לה זו באזור הבטן, כמו בנתה לה קן מהחומרים הבסיסיים של החיים מחשבות רגשות ותחושות. 

״היא לא נעימה לי״ אני אומרת לחברתי והיא מנסה בסדרה של שאלות להוביל אותי לבדק בית פנימי, לכוון אותי להבין את מקורה, פשרה ומהותה- ״זוכרת מתי התחילה? מה קרה? איך הגיעה?״ היא שואלת, "האם נחרטה בה חרטה משובצת אבני עלבון, האם קשורה להחמצה או אולי לרגשות אשמה? ואולי בכלל הגורמים לה אינם בשליטה שלך?"

אני חושבת לעצמי ובתוכי, הופכת שוב ושוב במצפוני, נודדת בין צמתים של בחירות, החלטות, חרטות, השפעות חיצוניות. מחפשת רמזים, מעבדת מחשבות. אבל לא מצליחה כל כך למקד, לנעוץ יתד, לחדד או לפקס. למרות שאני מתאמצת ההבנה כמו נהדפת, ובמרחב המועקה מרחפת תחושה של כבדות, מוטרדות, אי נוחות וגם עצבות. 

אני מביטה בחברתי ומסבירה ״מומחיותה של זו, המעיקה, ביצירת מסך ערפל סמיך שמקשה על ראיית הבהיר והצלול שמסביב״.

ובמסך המועקה שעוטפת מבחוץ וחודרת אל הפנים אני רואה מבט אמפטי על פניה של זו שלצדי כשאומרת: ״ככה זה איתן, המועקות, לעתים לא נפרמות ונשארות מקננות בתוכנו, לעיתים מתבהרות ואז מתחדדת יכולתנו להבין מה בשליטתנו  ולעיתים עם הזמן ללא סיבה והתראה כמו שמופיעות כך הן גם מתפוגגות..." 

 

 

רגעים של דיאלוג על "מועקה" בעקבות השיר והמסה הפיוטית

v     המילה "מועקה" - מה היא מעוררת בך?

v     תחושת מועקה – האם חווית? כיצד נוצרת? כיצד היא מרגישה?  

v     האם וכיצד ניתן להתמודד עם תחושת המועקה (מחשבות, מעשים...)

v     על דף מחולק לשניים – אני עם מועקה ואני ללא מועקה – לתאר במילים, צבעים, צורות, ציור