סיפור:

יונה הנביא בורח/ פרקי דרבי אליעזר, פרק י

"וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי ה'" (יוֹנָה א, ג) –

 

לָמָּה בָּרַח יוֹנָה?

 

שֶׁפַּעַם רִאשׁוֹנָה שְׁלָחוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהָשִׁיב אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל

 

וְעָמְדוּ דְּבָרָיו,

 

שֶׁנֶּאֱמַר: "הוּא הֵשִׁיב אֶת גְּבוּל יִשְׂרָאֵל מִלְּבוֹא חֲמָת עַד יָם הָעֲרָבָה כִּדְבַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד עַבְדּוֹ יוֹנָה בֶן אֲמִתַּי" (מלכים-ב יד, כה);

 

פַּעַם שְׁנִיָּה שְׁלָחוֹ לִירוּשָׁלַיִם לְהַחֲרִיבָהּ,

 

וְכֵוָן שֶׁעָשׂוּ יִשְׂרָאֵל תְּשׁוּבָה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּרֹב חֲסָדָיו

 

וְנִחַם עַל הָרָעָה

 

וְלֹא הֶחֱרִיבָהּ,

 

וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל קוֹרְאִים אוֹתוֹ "נְבִיא שֶׁקֶר".

 

פַּעַם שְׁלִישִׁית שְׁלָחוֹ לְנִינְוֵה.

 

דָּן יוֹנָה דִּין בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ,

 

אָמַר: אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁזֶּה הַגּוֹי קְרוֹבֵי הַתְּשׁוּבָה הֵם,

 

עַכְשָׁו עוֹשִׂים תְּשׁוּבָה,

 

וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹלֵחַ רָגְזוֹ עַל יִשְׂרָאֵל;

 

וְלֹא דַּי שֶׁיִּשְׂרָאֵל קוֹרְאִים אוֹתִי "נְבִיא שֶׁקֶר",

 

אֶלָּא אַף אֻמּוֹת הָעוֹלָם, – הֲרֵינִי בּוֹרֵחַ לִי.

 

 

 

יָרַד יוֹנָה לְיָפוֹ וְלֹא מָצָא שָׁם אֳנִיָּה לֵירֵד בָּהּ.

 

הֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוּחַ סְעָרָה עַל אֳנִיָּה שֶׁהָיְתָה רְחוֹקָה מַהֲלַךְ שְׁנֵי יָמִים וְהֶחֱזִירָהּ לְיָפוֹ.

 

כֵּוָן שֶׁרָאָה יוֹנָה שָׂמַח בְּלִבּוֹ

 

וְאָמַר: עַכְשָׁו אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁדַּרְכִּי יְשָׁרָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

 

אָמַר לְאַנְשֵׁי הָאֳנִיָּה: אֵרֵד עִמָּכֶם.

 

אָמְרוּ לו: הֲרֵי אָנוּ הוֹלְכִים לְאִיֵּי הַיָּם תַּרְשִׁישָׁה.

 

אָמַר לָהֶם: אָבוֹא עִמָּכֶם תַּרְשִׁישָׁה.

 

 

 

פֵּרְשׁוּ מַהֲלַךְ יוֹם אֶחָד בַּיָּם

 

וְעָמְדָה עֲלֵיהֶם רוּחַ סְעָרָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם;

 

וְכָל הָאֳנִיּוֹת שֶׁבַּיָּם עוֹבְרוֹת וְשָׁבוֹת בְּשָׁלוֹם,

 

וְהָאֳנִיָּה שֶׁיָּרַד בָּהּ יוֹנָה הָיְתָה בְּצָרָה גְּדוֹלָה.

 

 

 

"וַיִּירְאוּ הַמַּלָּחִים וַיִּזְעֲקוּ אִישׁ אֶל אֱלֹהָיו" (יוֹנָה א, ה) –

 

רַ' חֲנַנְיָה אוֹמֵר: מִשִּׁבְעִים לְשׁוֹנוֹת הָיוּ בָּאֳנִיָּה

 

וְכָל אֶחָד וְאֶחָד אֱלֹהָיו בְּיָדוֹ,

 

וְאָמְרוּ: נִקְרָא אִישׁ אֶל אֱלֹהָיו,

 

וְהָיָה הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר יַעֲנֶה וְיַצִּיל אוֹתָנוּ מִצָּרָה זוֹ – הוּא הָאֱלֹהִים.

 

וַיִּקְרְאוּ אִישׁ אֶל אֱלֹהָיו וְלֹא הוֹעִילוּ.

 

 

 

"וְיוֹנָה יָרַד אֶל יַרְכְּתֵי הַסְּפִינָה" (שם) –

 

וּבְצָרַת נַפְשׁוֹ נִרְדַּם וְיָשֵׁן לוֹ.

 

בָּא אֵלָיו רַב הַחוֹבֵל,

 

אָמַר לוֹ: הֲרֵי אָנוּ עוֹמְדִים בֵּין מָוֶת לְחַיִּים, וְאַתָּה נִרְדָּם וְיָשֵׁן! מֵאֵיזֶה עַם אַתָּה?

 

אָמַר לוֹ: "עִבְרִי אָנֹכִי" (שם שם, ט). –

 

אָמַר לוֹ: וַהֲלֹא שָׁמַעְנוּ שֶׁאֱלֹהֵי הָעִבְרִים גָּדוֹל הוּא –

 

"קוּם קְרָא אֶל אֱלֹהֶיךָ, אוּלַי יִתְעַשֵּׁת הָאֱלֹהִים לָנוּ" (שם שם, ו)

 

וְיַעֲשֶׂה עִמָּנוּ נִסִּים כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה לָכֶם בְּיַם סוּף.

 

אָמַר יוֹנָה: לֹא אֲכַחֵד מִכֶּם, כִּי בִּשְׁבִילִי הַצָּרָה הַזֹּאת עֲלֵיכֶם –

 

"שָׂאוּנִי וַהֲטִילֻנִי אֶל הַיָּם וְיִשְׁתֹּק הַיָּם מֵעֲלֵיכֶם!" (שם שם, יב)

 

וְלֹא קִבְּלוּ הָאֲנָשִׁים לְהַפִּילוֹ אֶל הַיָּם.

 

 

 

"וַיַּפִּלוּ גּוֹרָלוֹת וַיִּפֹּל הַגּוֹרָל עַל יוֹנָה" (שם שם, ז) –

 

נָטְלוּ אֶת הַכֵּלִים שֶׁבָּאֳנִיָּה

 

וְהִשְׁלִיכוּ אוֹתָם אֶל הַיָּם לְהָקֵל מֵעֲלֵיהֶם – וְלֹא הוֹעִילוּ;

 

רָצוּ לַחְתֹּר לַיַּבָּשָׁה – וְלֹא יָכְלוּ.

 

מֶה עָשׂוּ?

 

נָטְלוּ אֶת יוֹנָה וְעָמְדוּ עַל יַרְכְּתֵי הַסְּפִינָה

 

וְאָמְרוּ: אֱלֹהֵי עוֹלָם ה'!

 

"וְאַל תִּתֵּן עָלֵינוּ דָּם נָקִיא ... אַל נָא נֹאבְדָה בְּנֶפֶשׁ הָאִישׁ הַזֶּה" (שם, שם יד),

 

שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִים מָה טִיבוֹ וּמָה מַעֲשָׂיו,

 

אֶלָּא הוּא אוֹמֵר בְּפִיו "בִּשְׁבִילִי הַצָּרָה הַזֹּאת עֲלֵיכֶם".

 

מִיָּד נְטָלוּהוּ וֶהֱטִילוּהוּ עַד אַרְכֻּבּוֹתָיו –

 

וְעָמַד הַיָּם מִזַּעְפּוֹ;

 

הֶעֱלוּהוּ אֶצְלָם –

 

וְהַיָּם הוֹלֵךְ וְסוֹעֵר עֲלֵיהֶם,

 

הֱטִילוּהוּ עַד צַוָּארוֹ – וְעָמַד הַיָּם מִזַּעְפּוֹ;

 

הֶעֱלוּהוּ אֶצְלָם –

 

וְהַיָּם הוֹלֵךְ וְסוֹעֵר עֲלֵיהֶם,

 

עַד שֶׁהֱטִילוּהוּ כֻּלּוֹ – וּמִיָּד עָמַד הַיָּם מִזַּעְפּוֹ.