"שלא עשני עבד" - מה הסיפור שלך ?
הרהורים ראשוניים. חלק ראשון.

כאותו תינוק מבקש האדם לשלוט בסביבתו ולהכפיפה לרצונו. כשיגדל ישכלל יכולתו להשפיע על אחרים שיעשו רצונו מבלי שיבינו, אף לא יגלו כלפיו התנגדות או טינה.
הפגנת כוח גלויה פוגשת ברעותה הסמויה, דרכם של החלשים בטקטיקות של סחיטה, תמרונים דוממים ומשחק מתרפס.
כמענה לחוסר אונו, רופפות החיים ושבריריותם, המוות הממתין בכל פינה, פיתח האדם עולם הפוך ושקרי, כופה עליו את חוקיותו, פרי דמיונו הקודח בבהלתו.
את תשוקת היצירה המפעמת בו מושך למגרשו של המנוול ומחדש בו חידושים, מתרחק מביתו האנושי אל מרחבים תמוהים ונפשו מיבבת במסתרים על שאיבדה אדנותה ואין רוויה לה במרירות הקיום.
הואיל ופסק האדם בעיקר לקנא בעצמו-לעצמו, ומקורו שלו נתדלדל מהוויתו, פונה הוא לעשייתו ומתחרה בכל.
האדון נעשה עבד לילדו, גם לילד שבו שרוצה למלוך, לאישתו, לעבודתו. עבד לעבדים. וחלקו בעולם מוזנח ועצוב.
ומהו חלקו ? אותה מידה ושיעור שמשער ליבו שיאה לו לעבודתו הרזית, שדעתו בה מתעשרת. 
וכל יתיר כחסיר דמי. חורג אל היתיר וריח זרות מציפו, וקול טורדני לוחשו זה אינו שלך. מתאדש לקול ויוצא מהעולם אליו נכפה בכניסתו. מסתלק מהעולם לקונכיתו הנזירית ואין בו ריח לעונגיו, אף לא לקב שלו. נפשו אינה עוגנת בעולם והוא כפורח באוויר.

"שלא עשני עבד" - מה הסיפור שלך ?
הרהורים ראשוניים. חלק שני.
בשביל האדם נברא העולם והוא מתטלטל בו אנה ואנה, תובע גאולתו בכוחניותו ואין מוצא לו בקנאתו גם לא בתאוותו ובכבודו.
מרבה נכסיו לרעתו, ממעט כליו לצערו ודעתו צרה עליו.
לו סיפר את עצמיותו ורווח לו.
מפנק יצרו ומקפחו ואינו יכול לכובשו. 
מפאר עצמו ומאפרו ואין מרפא.

אסר אדם עצמו בתוך כלא כוחניותו והוא מתרוצץ בעולם בעליבות פיצולו.
נברר את הופכיותו המתעתעת של הכוח, עבדות נפשית החפצה למלוך על אנושיותינו היוצרת.
ניווכח שהכוחניות לכאורה ידה בכל. 
לא נבנתה הכוחניות אלא מחורבן האנושיות היוצרת. ומאידך נראה שאילולא השגעת הכוחנית לא היה האדם פועל בעולם. 
מתחיל האדם בכוח המגרה והמתגרה ומסיים שם. ואינו יכול לחמוק מהפיצול בנפשו. מבחוץ פועה ככבש ומרקד בטלפיו עטויות משי, ומבפנים זאב חמדן מילל ידיו ברזל תוקעות סכין.
אומן כוחנות משוסע זה אינו פועל בכפיה, מהלכיו - המתוחכמים לובשים פתיינות וקסם רב - מתוכננים מראש.
מה פשר משחק אינסופי וכפול זה ?
סכנה אורבת למפגין בגלוי תאווה מופרזת לכוח, לכן היא נדחקת מתחת לפני השטח, משתרגת ברגשותיו, מבעבעת כלבה רותחת, ובחוץ מתגלית כאלגנטיות תרבותית, מנומסת, מעודנת, מפתה וקסומה.
ברם אל לו לשחק לפי כללים חיצוניים אלו בנוקשות יתר, ככתבם וכלשונם, שהרי הסובבים אותו אינם תמימים או טיפשים ויזדרזו לרומסו בנסיונו לנהוג בטוב כל הזמן.
הכוחניות אינה אנושית אלא משתמשת ומגייסת את פניה הטובות.

חומרי הגלם של העולם הנחוצים ליצירה חיונית , הראויים לה 
מלכתחילה, מסולקים לאחורי במת החיים, כאמצעים אסורים , מתהפכים למטרה רוחשת שטנה במעמקי הנפש.

מביט האדם סביבו ובוחן בידי מי מצוי הכוח שכל המעלות כביכול נצמדות אליו. ותוהה, כיצד אזכה בחסדיו, בחנופה מתוחכמת ודיסקרטית מבלי שחורשי מזימות ונכלולים יבחינו בי.
דרך מומיו האפלים הוא פוסל את כולם, והוא מצוי בכוננות מתמדת.
ואין שלווה.
* איתן דיין-מסאי, מחבר מאמרים.