מאמר:

האם נוכל לחיות כאן ביחד/ נטע ענבר סבן

צילום: נטע ענבר סבן

במהלך החיים האישיים אנחנו נעים בין קטבים, כפי שבחודשים האחרונים נחלק העם באופן קוטבי, אך דווקא התנועה בין הקטבים מאפשרת לנו להתקיים, לחשוב, להרגיש, לעשות ולנהל את חיינו ואף מעניקה לנו אנרגיה להתפתחות ולחיים

בחודשים האחרונים נחלק העם באופן קוטבי: קוטב המאושרים וקוטב האומללים, קוטב הבטוחים וקוטב היראים, קוטב האקטיביים וקוטב הפאסיביים.

תנועה בין הקטבים

במהלך החיים האישיים אנו נעים בין קטבים. בדרך כלל איננו מגיעים לקצה ממש אלא נעים בכיוון קוטב זה או אחר: התפתחות לעומת קיבעון, יסוד נשי לעומת יסוד גברי, שמחה לעומת עצב, אהבה לעומת שנאה, בן ברית לעומת אויב, סימביוזה לעומת היפרדות ועצמאות, אינדיבידואליות לעומת קולקטיביות, תוך אישי לעומת סביבתי, מדע לעומת אינטואיציה, סדר לעומת כאוס, מוסר לעומת חטא, נכון לעומת שגוי, סובייקטיבי לעומת אובייקטיבי, דתי לעומת חילוני, גשמי לעומת רוחני ועוד רבים מספור.

התנועה בין הקטבים מאפשרת לנו להתקיים, לחשוב, להרגיש, לעשות ולנהל את חיינו והיא מעניקה לנו אנרגיה להתפתחות ולחיים. אנו חושבים, בוחרים ולעתים נקלעים ללא שליטה לעבר קוטב זה או אחר, בודקים האם אנו רוצים להיות בקוטב הסליחה או בקוטב הנקמנות ומזיזים את עצמנו מהקוטב הבלתי רצוי. התנועה יכולה להיות תחת שליטה שלנו ולא היזרקות חסרת אונים ועמוד שדרה מצד אל צד. קיימים מצבים שבהם אנו נזרקים אל קוטב חוסר האונים כמו במחלה קשה שלנו או של בני משפחה, כמו במלחמה עם גשם של טילים ורקטות, כמו בצונמי של שלטון שמנסה לתפוס ככל יכולתו חוקים ומינויים שמהם אנו חוששים. במקרים כאלה של חוסר אונים עלינו לאזור את מיטב כוחות הנפש והחוסן הנפשי על מנת לזוז ממנו ולהתחיל מחדש לנהל את חיינו.

כך בכל אישה ואיש בתוכם, וכך גם בלהקות אנושיות ההמורכבות מקבוצות א.נשים.

מהי להקה אנושית?

את המונח "להקה אנושית" טבעתי לראשונה בספרי "פסיפס אנושי" (ענבר סבן, 2019). בני ובנות אדם אינם מסוגלים לחיות לבד ולספק את כל צרכיהם. אין לנו את עוצמת האריה, ערמומיות הנחש או רגליה הקלות של האיילה. על מנת לשרוד עלינו להתקבץ בקבוצות ולקבל את הגנתן. כל איש ואישה, ילד או ילדה שייכים לאינספור להקות אנושיות. מלהקת הזוגיות והמשפחה דרך להקות גדולות יותר כמו ילדי הכיתה, בית הספר, השכונה, הגדוד בצבא, מקום העבודה ועד ללהקות ענק של לאום, דת או מגדר. כל להקה וחוקיה, כל להקה ומידת החומרה שבה היא שופטת את חבריה.

פרויד, בספרו "Civilizations and its discontents" ניתח את השאלה מדוע אנחנו מוכנים לתת את כוחנו, את יכולותינו ואת האנרגיה שלנו ולא פחות מכך משאבים כלכליים למען הלהקה. קיים קונפליקט מובנה לדעתו בין הצורך האישי למלא דחפים, משאלות ורצונות לבין הגבולות שמשיתים עלינו חוקי הלהקה. אנו מסכימים לכך מכיוון שברור לנו שלא נוכל להתקיים בביטחון ולהתפתח ולמצות את הפוטנציאל שלנו ללא הגנתה של הלהקה (Freud, 1930, 1962).

על מנת שהלהקה, שבה אנו חיים תוכל לשמור עלינו, עליה להציב כללים וחוקים שעלינו, חברי וחבורת הלהקה, לציית להם. עליה למנות מנהיגים.ות בעלי ובעלות תפקידים מיוחדים, להעניק להם כוח ומשאבים להחליט מה יתרחש בקבוצה, מי יקבל חיזוק והגנה ומי ייענש. מהר מאוד הופכת הלהקה לבעלת קיום משל עצמה, בבחינת "השלם עולה על סך חלקיו" ומצייתת לחוקי התנהלות ושליטה בחבריה.

על מנת לפעול בצורה מיטבית אחת ממטרותיה המרכזיות של הלהקה האנושית היא לכידות: ככל שהיא מלוכדת יותר כך כוחה רב יותר הן כלפי פנים: שליטה על אנשיה והן כלפי חוץ בדיון או מאבק עם להקות אחרות. לכידות מושגת בדרכים שונות, שאחת מהן היא הוקעת כל מי שנמצא בתוך הלהקה ולא חושב ומתנהג על פי ערכיה. מטרה אחרת חשובה לא פחות לשמירת הלהקה וכוחה היא בידול מלהקות אחרות: כל מי שאינו חושב ומתנהג כמונו הוא "אחר", "לא משלנו" במקרה הטוב ובמקרה "הרע": "חוטא" או "מזיק לנו". שמירת האחר כנבדל מאיתנו עוזרת לחברי הלהקה לחוש מיוחדים, משמעותיים ולא בודדים. הם מקבלים עליהם את עולה של הלהקה יחד עם הגנתה ומתן משמעות לחייהם.

דוגמה עכשווית לשתי להקות הקיימות היום בשיח של מדינת ישראל היא להקת החילונים ולהקת החרדים. שתיהן להקות מגוונות, רבות א.נשים ודעות, מנהגים ועמדות, נוהגי חיים ואמונות. למרות הרבגוניות של כל אחת מהן בשיח החברתי וגם בתפיסה שלנו הן להקות שעיקר כוחן הוא בבידול זו מזו. על מנת לשמור על לכידות נעזרת כל אחת מהלהקות בבידול אגרסיבי שמגיע עד כדי כעס רב, לעיתים שנאה, הוקעה, דה-וולואציה והנחתה.

עם עלות הממשלה החדשה ב- 29 בדצמבר 2022 החל ליפול על ראשינו גשם של חוקים. גשם ברכה או קללה? תלוי את מי שואלים. בין שאר החוקים גם כאלה שהם פרו דתיים ואנטי חילוניים, כאלה שבאים לא רק לבדל את להקת החרדים מעל החילוניים אלא להשתלט עליה. באופן טבעי  עולה מפלס החרדה אצל א.נשים שאינם רוצים לחיות על פי חוקי הדת, אלה שפותחו והוקצנו במשך שנות גלות ויותר מכך במשך שנות קיום המדינה.

כיצד הגענו למצב שבו שתי להקות ששייכות לעם ישראל, עם שהיה נרדף במשך אלפיים שנות גלות, שפיתח אימה אל מול אנטישמיות כבדה, פרעות ורצח עם מכוון, שהושלך עליו "הצל" הקולקטיבי של עמים ביניהם חי, התחלנו לפחד אלה מאלה? כל קבוצה נכנסת לתפיסה דמונית של הקבוצה השנייה, כל קבוצה חיה באימה מ"הכוח המאגי" של הקבוצה האחרת, נלחמת מלחמת חורמה על החיים של עצמה אל מול האחרים.

מהו הצל?

כפי שציינתי, התנועה בין הקטבים מאפשרת לנו להתקיים, לחשוב, להרגיש, לעשות ולנהל את חיינו והיא מעניקה לנו את האנרגיה לחיים ולהתפתחות. תנועה ולא מאבק. כאשר אנו נכנסים למאבק בין הקטבים ולשאלות מי צודק ומי טועה, מי מוסרי ומי חוטא, מי בן ברית ומי אויב - אנחנו רואים את האחר, איש או אישה, או את הלהקה האנושית האחרת כרעים וחוטאים, כטיפשים מניפולטיביים ומתקשים לראות בהם בני ובנות אדם כמונו. אנו מרחיקים אותם מעלינו - אם כאינדיבידואליים ואם כלהקה - ומסתייגים מהם. כל מה שיגידו ייתפס על ידנו כמניפולטיבי, רע, שקרי ולא מוסרי. אז מדוע אנחנו נכנעים לקיצוניות כזו בתוכנו ואיך אנו אפילו מלבים אותה?

אנחנו משליכים על הלהקה האחרת את הצל שלנו

את מושג הצל כמייצג את העולם הלא מודע טבע הפסיכואנליטיקאי קארל גוסטב יונג. בהמשך לפרויד טען יונג כי קיימים בנפש חלקים לא מודעים, כאלה שאיננו יודעים על קיומם והם משפיעים באופן לא מודע על הרגשות, המחשבות וההתנהגויות שלנו. זהו מבנה נפשי שאיתו אנו נולדים, עם תכנים קולקטיביים ואליו מוכנסים בהמשך תכנים ממהלך החיים האישי והחברתי, תכנים שאנו מתקשים לקבלם כחלק מאיתנו. הפחדים, העצלות הקנאה, האימפולסיביות, הכעס, הבושה ועוד רגשות ומחשבות שאנחנו מעדיפים לא לייחס לעצמנו נזרקים אל העולם הלא מודע ויוצרים את הצל האישי.

פעמים רבות, על מנת לא לחוש אותם, אנחנו נעזרים במנגנון השלכה שתיאר פרויד על אחרים, ורואים בהם את כל אותם אפיונים שאיננו אוהבים בעצמנו. מכורח ההשלכה משתנה התפיסה שלנו אותו או אותה ונעשית קיצונית. זאת כיוון שמעבר לפעולה המסוימת, שעשה אותו אדם שאיננו רוצים בה, הוא סופג את עולם הצל שלנו והופך לשחור משחור.

מנגנון הגנה חדש נוסף עתה לתהליך - מנגנון ההרחקה. אנו מתרחקים מאותו אדם במטרה להתרחק גם מהשלכותיו עליו ובכך להישאר טובים ומוסריים. יונג הרחיב את מושג הלא מודע הפרסונלי של פרויד והוסיף את הרובד הלא מודע הקולקטיבי המשותף לכל האנושות. במשך שנות הקיום האנושי הצטבר גוף ידע קולקטיבי המתבסס על התנסויות ויחסים לאורך חיי האנושות הן בתוך האדם והן בינו לבין אחרים. אלה נשארו טבועים בזיכרון הקולקטיבי שלנו והם מנחים את חיינו. מעין דפוסי יסוד שלפיהם אנו חושבים, מרגישים ומתנהלים. הצל האישי חובר אל הצל הקולקטיבי ומנחה את חיינו מבלי שנהיה מודעים לכך (Jung, 1954).

אריך נוימן, תלמידו של יונג, שחי בישראל נעזר במושג הצל הקולקטיבי כדי לדון בתופעת הצל בלהקות אנושיות ובהשלכה קולקטיבית שלו בין להקות. בספרו "יעקב ועשיו" מתאר נוימן תהליכי השלכה קולקטיביים בין שתי להקות העמים שצמחו משני האחים. את ההשלכות הקולקטיביות, קובע נוימן, אנחנו מפעילים בצורה לא מודעת על פי מראה, תכונה, התנהלות או כל מאפיין אחר באדם או בלהקה האחרת, מאפיין המזכיר לנו את תכני הצל שאיננו רוצים להכיר בהם בתוכנו. הצל גורם לנו לראות בו את השנאה והרוע שאיננו יכולים להכיל בתוכנו וכדי להיפרד מהם אנחנו פועלים רגשית ופיזית כדי להרחיק את אותה להקה מאיתנו, לבדל אותה ולשנוא אותה. (Neumann, 2015)).

השלכת הצל מביאה אותנו לראייה מאגית את האחר: כולו רע, מנסה להרע לנו, להביס אותנו, ובעל יכולות-על לפגוע בנו. כיצד מתפתחת חשיבה מאגית?

חשיבה מאגית

"חשיבה מאגית" מופיעה במהלך התפתחות קוגניטיבית-רגשית  שעובר כל אדם עם גדילתו. את התהליך תיאר פיאז'ה שהיה מהראשונים שתיארו באופן סיסטמתי תהליכי התפתחות קוגניטיביים מהלידה והקשרים שלהם להתפתחות רגשית והתנהגותית. אחד השלבים, המתרחש מגיל שנתיים ועד 7 שנים הוא השלב שבו מאופיינת החשיבה באגוצנטריות. חשיבה אגוצנטרית משמעה חוסר היכולת להכיר בנקודת המבט של האחר כלגיטימית וככזו שיכולה לחיות בדו קיום יחד עם החשיבה שלי, גם אם היא שונה ממנה. בהמשך לחשיבה אגוצנטרית מתפתחת חשיבה מאגית, האופיינית גם היא לגילאים הללו והיא מקבעת את האמונה כי אני יכול.ה להשפיע על אחרים ועל העולם בעזרת מחשבותיי. בנוסף, גם לאחרים היכולת הזו והם יכולים להשפיע עליי בעזרת מחשבות בלבד, דבר שמעלה חרדה קשה, לעתים קיומית ושנאת האחר.

התפתחות להקת החילונים והחרדים מקום המדינה

עם החזרה לארץ ישראל, בתחילת המאה הקודמת החלו להתגבש שתי להקות אנושיות מובחנות: להקת החרדים ולהקת החילונים. א.נשים שעלו לארץ בלהקות אלה הגיעו ממניעים שונים, עם דרכי חיים שונות, עם אמונה הפוכה: האחת האמינה באלוהים ותלתה את יהבה ובטחונה ברצונו הטוב והקדישה את חייה לעשיית מצוותיו, והאחרת האמינה בכוח האדם והלהקה והקדישה את חייה לבניית הארץ ולמלחמה על קיומה. שתי התפיסות הלכו ונעשו קיצוניות והלהקות נלחמו זו בזו.

במשך שנות קיומה של המדינה קיים מתח תמידי בין תפיסת המדינה כחילונית לבין תפיסתה כדתית. קיים מאבק תמידי של ניסיונות השתלטות הדדיים וכל "ניצחון" או "הפסד" לוו בתחושת שמחה או בתחושת אפסות ואיום קיומי. המאבק ניטש בכל תחומי החיים: כלכלה, חינוך, דרכי חיים, דיני משפחה ועסקים. כל אלה ניטשו במרחב הציבורי ואיימו להחניק אלה את אלה ומטבע הדברים הפכו עם הזמנים קיצוניים עוד יותר.

שתי להקות אלו מתבססות על תהליכים שונים מבחינת לכידות הלהקה, גיוונה וההדרה שלה מהאחרים. בלהקת החרדים הלכידות מושגת בעזרת דיקטטורה, הפחדה, איום בעונש משמיים או בעונש חברתי כבד: הוצאת האדם אל מחוץ לקהל בית הכנסת, הלימוד והחינוך או החיתון. ככל שהשורות מאיימות להתפורר מכורח תהליכי התפתחות של החברים והחברות בלהקה, כך גוברת הדיקטטורה: כל מי שאינו חושב ומתנהג כמונו אחת דינו להיות מוקא החוצה.

בלהקת החילונים רב הגיוון. א.נשים מאמינים או שלא באלוהי ישראל, מתלבשים, מתנהגים, מנהלים אורחות חיים שונות מאוד אלו מאלו. הרבגוניות שולטת בכול: בחינוך, במראה, בתפיסות, במחשבות, ברצונות ובמטרות. ובכל זאת נשמרת לכידות כלשהי וא.נשים נוטים לשייך עצמם ללהקת החילונים ולבדל עצמם מלהקת החרדים.

מהדיון שלעיל ניתן להבין כי קיימת בעיה פסיכולוגית-חברתית אישית וקולקטיבית עמוקה המנחה את תהליך הבידול של להקת החילונים ולהקת החרים זו מזו. למרות השונות הרבה בתוכן הכעס והשנאה מלכדים אותן כלפי פנים ומרחיקים אותן זו מזו. את האחריות לכעס ולשנאה הגוברים רואים רבים בהתנהגות ובשיח של חלק מהפוליטיקאים והפוליטיקאיות היום. ההקצנה הגוברת בשיח שלהם "נגד": הצבא, החילונים, המפגינים, השמאלנים ו"הלהקות האחרות" מלהיטה את הפחד והאימה אלה מאלה, ועולים פחדים מאגיים של השתלטות ה"אחרים" ופגיעה בחיים, של שינוי המשטר ונוהלי החיים שהיו מקובלים עד היום – אימה של הכחדה.

אז מי ישנה את תהליך ההשלכות המאסיבי? מי ייקח על עצמו להנמיך את הלהבות ולהחזיר או למסד לראשונה שיח מכבד ונטול השלכות?

מקורות

ענבר סבן, נ' (2019). פסיפס אנושי - מבט פסיכולוגי על הגוונים המרכיבים את עוצמתו של עם ישראל, אזור: צמרת.

ענבר סבן, נ' (2022). מחול התודעה והנפש - מבט פסיכולוגי על תהליכי התפתחות אישית וחברתית, ראשון לציון: גלילי הוצאה לאור.

פיאז'ה, ז' (1969). שש מסות על ההתפתחות הנפשית, פורת, א' (תרגום) תל ־אביב: ספריית פועלים.

Freud, S. )1930,1962(. Civilizations and its Discontents, Strachey, J. (translation) N.Y. : W. W. Norton & company inc.

Jung, C. G. (1954). The Develoment of Personality, New York: New Pollingen Series xx, New Jersey : Princton University Press.

Neumann, E. (2015), Jacob & Esau: On the Collective Symbolism of the Brother Motif, Shalit, E. (editor), Tel Aviv: chiron publications

 

קישור לרכישת הספרים "פסיפס אנושי" (הוצאת צמרת) ו"מחול התודעה והנפש" (גלילי הוצאה לאור) מאת נטע ענבר סבן:
https://neta-inbar-saban.com/%d7%a1%d7%a4%d7%a8%d7%99%d7%9d/