מאמר:
( על ציור של לאה הרפז)
זרועות הקיום-בין חרדה לחיפוש אהבה/ ראובן שבת
לאה הרפז היא ציירת, משוררת, וסופרת פורה ביותר. יכולותיה היצירתיות מצאו ומוצאות את ביטויים הבלתי נלאה בעשרות שירים יפים, סיפורים קצרים בעלי תימות ייחודיות בהיותם קולעים להפליא באריגת סיטואציות אנושיות פשוטות ומורכבות כאחת.
אך לאה הרפז היא גם ציירת ואמנית בעלת קול ביטויי ייחודי ואיכותי מאוד באמנות הישראלית.
הציור שלפנינו, שלכאורה מצביע על איזה מינמליזם במה שמובע בו, הוא למעשה עשיר, רב-גוני, ובעיקר נפרש באיזו רב-קוליות, שעיקרה, לפחות בעיניי ועל פי היבטים של התרשמות מהמבע הנפשי שבו, מראה התמודדות אמנותית-איכותית עם שני נושאים מרכזיים בחיינו: חרדה ואהבה.
במבט ראשון, של תבנית הציור והסגנון שלו, הוא הזכיר לי מאוד את סגנון ציוריו החידתיים בחלקם של קנדיסקי. כי מה לפנינו?
במרכז התמונה, גזע עץ שחור כפחם, נקוד פה ושם בעיגולים לבנים קטנים, ובתחתיתו שלוש ענפים קטנים יותר, והם כעין אצבעות מאיימות, תוקפניות.
הרקע מסביב, אדום, מעט ארגמני, גם הוא נקוד במיני עיגולים, גדולים יותר הפעם. באופן גרוטסקי מעט, לפנינו גם פרצופים דוויים, מכאב, מצער, או מחוסר אונים.
בשתי קצותיו העליונים של הציור שתי פיות אליפטיים, לבנים. אבל אלו לכאורה נטולי זהות, המה.
המזיגה הזאת בין הצבעים כמו גם ההפרדה ביניהם יוצרת לפנינו דווקא תמונה ברורה למדיי.
מאחורי אותה חידתיות שבתמונה נמצאת דווקא בהירות.
בהירות זו בהיבט הא- אומנותי שלה משלבת לדעתי שני דברים, מפרידים ומשלימים כאחת.
ראשית-ענף העץ השחור, כמעט כפחם, אבל הוא אינו פחם מכיוון שהוא כמו יצוק היטב באחיזתו הברורה בתוך ומתוך התמונה.
אוד מוצל? מפני השמד, אולי כן.
אלא שזהו אוד מוצל שאינו כפוף או הרוס. הוא עומד על כנו-איתן ויציב. מצליח בלית בררה אולי גם לשלוח זרועות קטנות של איום כלפי העולם. המטרה היא אינה להתקיף אלא להגן דווקא.
הרקע האדום מסביב, מה הוא?
לדעתי, מדובר בעיקר בנושא של חיפוש אהבה ואולי גם מציאתה.
הרקע האדום אינו פולש מתוך ואל הציור. הוא נמצא בו גלוי וברור, וסביבו אותם פרצופים או עיגולי פרצופים. מקיף כל כולו את הענף השחור, מגן עליו? ואולי גם להיפך-הענף השחור מגן על הרקע האדום.
שתי פיות פעורים בשתי קצות התמונה, הם לכאורה פיות נאלמים.
למעשה, הם מביעים היטב את הנאמר.
האמנית נותנת כאן במיטב לדעתי את הפרשנות התת-מודעת, היפה לציורה זה.
קרי, מתוך ענף של קיום לא פשוט, נוקשה לעיתים, נשלחות כמאליהן זרועות. אלו לא פולשניות, הן מבטאות לכאורה איום ולמעשה גם הגנה.
רב קוליות? רב- גוניות?
הבסיס לכך הוא בכך שבחיינו אנו נעים לעיתים קרובות ואולי לרוב בין חרדה קיומית גדולה לבין חיפוש אהבה וכמיהה למצוא אותה.
הציור הזה, ביופיו, ובעומק שבו מטיב מאוד לבטא מצב מורכב זה באופן מרתק, איכותי ומעניין מאוד.
