רשימה:

על הספר שרשרת המסירה/ יוכבד בן דור

שרשרת  המסירה- שושנה  קרבסי

עלה  זהב  הוצאה  לאור  תשפ"ג  2023

יוכבד  בן  דור

 

..." אנחנו  מבשלות  ובולעות.

הסירים  שלנו  חביבתי  שרופים  מאהבה"...(שם, עמוד  8)

"אבל  אני  מצאתי  את  השירה, ולקחתי  אותה, לקחתי  את  השירה.

...והרוח  שמנענעת  את  התפוחים  במדבר" (שם  עמוד  190)

 

שורות  שירים   משיריה  של  המשוררת  שושנה  קרבסי, "שרשרת  המסירה",

(שירים  שנערכו  למהדרין  ע"י  ד"ר ניקולא  יוזגוף  אורבך) צוללות  ראש  בראש  ומעלות  הדים

מן  המקורות  המשפחתיים  היהודיים. שירים  רומנטיים  המבטאים  מאוויים  נסתרים  מתוך  המרחק

של  יוצאי  מרוקו  וגורלם. קובץ  שירים  מיוחד  שאינו  מצוי  במקומותינו, שנכתב  מתוך  שייכות  וקרבה

עמוקה  למורשת  המשפחתית  של  המשוררת, מורשת  שבתוכה  נוכח  היקום  במלוא  הדרו.

 

שירים  רוחניים, מכושפים  שיוצרים  תחושת  מרחב, ונובעים  מהמצב  העכשווי  של  המשוררת.

 בלי  תחבולות, רק  אמונה  עמוקה  בתכנית  האלוהית

..." מה  ששלנו, שלנו" ( שם  עמוד  91).

..."איש-איש  ועולמו  כמה  טוב  שכל  אחד  מוצא  בסוף  את  מקומו"...( שם עמוד  71)

 

..."כל  ימי  אני  נעה  הלוך  ושוב  בכמיהה  משונה  למצוא  מה  שאבד"...( שם  עמוד  74)

געגועיה  של  שושנה  קרבסי  גלויים  וקרובים, והם  פזורים  בשירי  "שרשרת  המסירה"  ממרחקים

אל  כאן  ועכשיו. המשוררת  יוצרת  מתוך  הביוגרפיה  האישית  שלה  את  המהפכה  שבהשתרשות

האישית  שלה, ובוחרת  במודע  את  החיבור  היהודי  שלה  לאופקים  החדשים  שנגלים  בארץ  ישראל.

יש  לה  יכולת  התבוננות  עדינה  ורכה  בכל  מה  שקורה  סביבה  ומאפשר  לה  להיות  פתוחה  אל

תמונות  העבר  ולשמור  על  חירותה.

זו  חירות  המוארת  בקרן  של  אור  ומתכרבלת  סביב  הלב  ומובילה  אל  האוויר  ואל  העולם  שלמעלה.

 

 

אני  קוראת  דף  אחרי  דף  את  השירים, ומרגישה  צורך  לקחת  תוף  של  מרים  הנביאה  ולתופף

את  האהבה  הגדולה  מאוד  שאני  מבחינה  בה  אצל  שושנה  קרבסי  היוצקת  מים  חיים  ממקום

עמוק  ונעלם  אל  לב  השמים.

 

השירים  שלה  שומרים  על  ערנותם  במהלך  הפגישה  עם  אבותיה, מהדהדים  לקצה  העולם.

שירים  ארוכים  הנפתחים  בהמיה  רכה, משתנים  לשריקות  מסולסלות, נעשים  למים  שמדלגים  ורוקדים

במורד  ההר, ומשמיעים  אנקה  רועדת  ארוכה, מתעקלת  לכיוונים  שונים.

 

השיר  הראשון  שקראתי  היה  השיר  לילדתה, "מצילת  הבובות" ( שם  עמוד  103), באופן  אקראי

פתחתי  עמוד  זה. קראתי  אותו  בשקיקה, גבוה  יותר, נמוך  יותר, ושמעתי  צליל  עמוק  ביותר  ששמעתי

  בחיי. השיר  הביא  אותי  לידי  דמעות.

היו  שם  אימא  וילדתה  ברשות  חמדה  למעלה  משתיהן, למעלה  בתוך  מהות  הרוח  מחזיקות  יד  ביד

ושוכבות  האחת  בצידה  של  השנייה, משל  כל  אחת  מהן  היא  האחת  והיחידה  זו  לזה.

ידעתי  שיש  כאן  הבטחה  לממשות  בתוך  מהות  של  אור  ומה  שצריך  לדעת  בינו  לבינו.

בשיר  "זהרורים" ( שם  עמוד  101)  כותבת  המשוררת: "...בתי  אהובתי, ציפורי  קצוצת  הכנף,

ברגעים  הקטנים, הנימיים  כשאני  רואה  את  מה  שאת  רואה"...

 

שרשרת  המסירה  מאירה  ימים  בשמים  ובכל  מה  שמתחת  להם, בתוכה  כל  סוד  שנעלם  בגוף  הרוח.

 

..."צריך  לו  אדם  יהא  נושא  בתוך  כליו  שיר  משלו, לעשותו  סולם  לשמים"...( שם  עמוד  185)

בדרך  חיו  שהיא  רק  מעטה  דמעה  שקוף  תימצא  מציאות  של  רחמים  ודין. מציאות  חוצה  פנימיות 

של  נפש  המספרת  את  סיפורה...

 

"שרשרת  המסירה"  הוא  שירה  אחת  גדולה, שכל  מה  שנמצא  בתוכה  יוצא  ממנה  אל  הרוח,

ודבר  מתוך  דבר  נולד  ונקשר  ברחמים  ובחמלה.

שירה  של  אות  וסימן  ושפה  בקולות  של  שקט  משמיעים  נחמות  והבטחות  עדות  וראיה

במראה  הנמשך  אחר  הטובות...