לֹא אוֹעִיל הַסֶּר גַּל מֵעָלַי

לְבָשְׁתִּיךָ עַל כְּתֵפַי

לֹא צָלוּב, לֹא רָדוּף

כְּמוֹ אַדֶּרֶת קְרָב טְווּיָה

זוֹרֵעַ בִּשְׂדֵה הָרוּחַ

בּוֹטֵחַ בְּעַצְמוֹ, וְעַל כָּל נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמַע

גֵּאֶה בַּבָּשָׂר הַחַי

וּכְמִי שֶׁהָיְתָה בִּתּוֹ

בְּעִיר אָבִיו וְאִמּוֹ

לָבַשְׁתִּי שִׁרְיוֹן וְכָל חִצָּיו בּוֹעֲרִים עָלַי

בְּעַצְמוֹת הָעִיר הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת

הָיָה וּבְאֶמְצָעוּתוֹ אֲחַפֵּשׂ עִיר וְנַחַל

בֻּסְתָּנִים תְּלוּיִים מִן הַמִּרְפָּסוֹת

כִּי מִמֶּנָּה פִּרְיָם נִמְצָא

הַבְּרָכָה הַקְטָנָה הַזֹּאת בִּרְכַּת מֶלֶךְ

וְאַחַר שֶׁלֹּא הָיְתָה מֵעוֹדָהּ עִיר מְלוּכָה

נְהִירִין שְׁבִילֶיהָ

יֶשְׁנָם עֵצִים שֶׁגִּזְעָם עַל עַנְפֵיהֶם יְסוֹדָם קָדוּם

וּנְבוּאוֹתֵיהֶם אַגָּדָה

וְהִיא בַּת חוֹרִין לִנְדֹּד

לֹא אוֹעִיל הַסֶּר גַּל מֵעָלַי

וְהֶמְיַת יְּלָדִים עוֹד נִשְׁמַעַת בְּקוֹמָתְךָ שֶׁצִּמְּחָה לִהְיוֹת אַתָּה

שֶׁיְּלַדְתַּנִי, וַאֲנִי בָּרָה

וְרַעַם כְּלֵי הָרוּחַ לֹא יִשָּׁמַע

Thursday. 22 September. 2011