להאביק צמחים באהבה עם אמוץ דפני/ ראובן שבת

פרופסור אמוץ דפני, הוא חבר יקר. בעיניי הוא גדול חוקרי הבוטניקה בישראל ומשורר עם קול ייחודי, מקורי ורגיש. ספר המחקר החדש "האבקה בראי ישראלי" אמוץ דפני ודן איזיקוביץ, מהווה עוד סמן דרך חשוב לעולם הצמחים בישראל וגם בעולם.

 

1. במה עוסק הספר החדש ומה ייחודו

הספר "האבקה בראי ישראלי" עוסק בתהליך ההאבקה – העברת גרגרי האבקה מהאברים הזכריים שבפרח אל הצלקת שהיא האיבר הנקבי. לכאורה תהליך ביולוגי מצומצם וייחודי שאינו מעניין אלא את אנשי המקצוע. כאשר מסתכלים בעין בוחנת, אי אפשר להסביר את מגוון הפרחים, גודלם, צורתם, יופיים, וריחותיהם המשכרים - ללא הבנת תהליך ההאבקה.

 הפרחים לא נועדו מטבעם להלך עלינו קסמים וללוותינו הן בשמחות והן באבל, אלא למטרה אחת ברורה והיא משיכת המאביקים וכתוצאה מכך להבטחת רביית הצמחים. נזכיר גם כ- 80% ממזונו הצמחי של האדם מקורו בפירות (הכוללים גם זרעים וירקות) שנוצרו כתוצאה מעבודתם השקדנית של מאביקים ובעיקר הדבורים.

פרק המבוא של הספר מסביר את התופעות הכלליות הקשורות במבנה הפרח ומערכות הרבייה; אמצעי המשיכה של הפרחים; הגמול המוצע על ידי הפרחים וכן במאביקים השונים, חושיהם והתנהגותם.

הספר הזה מוקדש לצמחי ישראל ועוסק, בהרחבה, במנגנוני ההאבקה של 39 מיני צמחים מהנפוצים והאהובים שבצמחי הארץ. ספר זה הוא הראשון בשפה העברית החושף את עולמם המופלא של הפרחים ושל מאביקיהם בראי המדע. מטבע הדברים שקל יותר לצלם פרחים מאשר לחכות למאביקים. הספר מלווה בכ-300 צילומי צבע מרהיבים שצולמו על ידי מיטב צלמי הטבע בארץ ומעולם לא פורסמו קודם לכן.

 

2. האם הספר יכול לשמש גם כמקור יצירתי לספרות ולשירה ואם כן כיצד ולמה.

למען האמת בעלי חיים מספקים כר רחב יותר ופורה לסופרים ולמשוררים. בספרות ההתייחסות ליחסים בין פרחים למאביקים נדירה ביותר . כותב יצחק שלו בשירו "אור על מי גינוסר"

...

תִּפְרָחוֹת תִּפְרָחוֹת עֲמוּסוֹת חֲרָקִים וְסֻכָּר

קוֹטֵף נַעַר פִּרְחוֹ וְקוֹלֵט חִפּוּשִּׁית בְּכַפּוֹ, מְפַרְכֶּסֶת, טוֹבַעַת בַּבּוּץ

...אוֹהֲבִים הַצְבָעִים זֶה לָזֶה.

מַבְלִיטִים הַפְּרָגִים אֶת חָזָם וּמְגַלִים לְבָבָם הַשָּׁחֹר…

 

למען הדיוק המדעי אין צוף בפרחים אבל הפרחים האדומים בעלי הלב השחור כמו: כלנית, צבעוני, פרג ודמומית. פרחיהם של צמחים אלו אכן מואבקים על ידי חיפושיות המעדיפות פרחים אדומים בעלי מרכז שחור. אם מעלימים את המרכז השחור שבפרחים, יורדת באופן מובהק תדירות ביקורי החיפושיות בפרחים. הפרח מהווה "בר פגישות" לחיפושיות והכתם השחור מהווה גורם משיכה כאילו כבר נוכחת חיפושית בפרח ויש סיכוי לרנדוו.

השתתפתי במשלחת לחקר האבקת התפוחים בסין, לאור כתבה עיתונאית שמאביקים את התפוחים באופן ידני לאור הכחדת הדבורים (מה שהתברר כברווז עיתונאי) וזה היה מהלך המחקר בכמה מלים:

הַצָּגַת הַבְּעָיָה אוֹ תַּפּוּחַ בִּדְבַשׁ

בְּמִשְׁלַחַת מֶחְקָר לְסִין

שָׁאַלְנוּ אֶת מְגַדְּלֵי הַתַּפּוּחִים:

מַדּוּעַ מַאֲבִיקִים אֶת הַפְּרָחִים

בְּמִכְחוֹל בְּיָד שַׁקְדָּנִית

וְאֵינָם סוֹמְכִים

עַל הַדְּבוֹרָה הָעַמְלָנִית?

הֲנֶעֶלְמוּ כָּל הַדְּבוֹרִים

כַּכָּתוּב בַּסְּפָרִים?

כַּמָּה מְרַסְּסִים

בְּקוֹטְלֵי חֲרָקִים וְעִשְׂבִּיָּה?

מַה כְּדַאִיּוּת הַגִּדּוּל

וְיֹקֶר הַמִּחְיָה

שֶׁאֶת הַשּׁוּק כָּבַשׁ.

רַק שָׁכַחְנוּ לִשְׁאֹל

אוּלַי בְּשֵׁם אֵיזֶה פַּחַד,

עַל טַעַם הַפְּרִי וְטִיב הַדְּבַשׁ

וְהַאִם אֵי פַּעַם

אָכְלוּ אוֹתָם בְּיַחַד?

 

3. מה הם שלושת הצמחים הנדירים ביותר המופיעים בספר ומה ייחודם?

סוד ידוע הוא שלמדענים יש נטייה לחקור דווקא צמחים נדירים ובקצווי תבל. הסתבר שמשך 50 שנות המחקר המסוכמות בספר זה , חקרנו דווקא צמחים נפוצים וקרובים שרבים מהם הם פרחי ילדותינו בשרון כמו שמעיד יצחק שלו:

בַּעֲזֹז כֹּל-צִבְעֵי מוֹלַדְתִּי

...

וְכֻלָּם יְדוּעִים וּבְרוּרִים וִיקָרִים וּקְרוֹבִים לְלִבִּי

כִּי הַפֶּרַח בַּגַּיְא הוּא פִּרְחִי וְהָעֵשֶׂב בָּהָר הוּא עִשְׂבִי.

בְּשֵׁלִים בִּבְשֵלַת כֹּל-דָּמַי וּרְקוּמִים בְּרִקְמַת אִישֹׁונִי

צִבְעוֹנִים אֲדֻמִים הַקְרוּצִים כְּמוֹ מֵאֵשׁ וְחֵמָר אַדְמוֹנִי.

מִנְּעוּרַי אֶתְעַטֵּף בַּפְּרָחִים וְאֶַּלְבַּשׁ גַּוְנֵיהֶם כַּעֲדִי.

                            

 לכן אין פלא שבספר מופיעים רקפת מצויה, כלנית מצויה, נרקיס מצוי, סתוונית היורה, עירית גדולה, איריס הארגמן, פשתה שעירה, חבצלת החוף ונר הלילה החופי. גם צמחים נדירים וייחודיים לישראל כמו בן-סחלב מצויר.

כאשר מקדישים מחקר מעמיק לצמח מסוים מגלים תופעות רבות וייחודיות ממש "מתחת לאף" שלא שמנו אליהם לה מקודם למרות שממש גדלנו עם הצמחים האלה. להלן שלוש דוגמאות:

את פרחי הפשתה השעירה מבקר בעיקר זבוב פרחים שעיר קטן בשם עוזיה דו-צבעית, שמוצא בפרח מלון לילה, ארוחת בוקר ומקום מפגש. בלילה לנים זבובים רבים בפרחים, בבוקר הם לוגמים צוף כאשר הפסים של נתיבי הצוף מראים להם את הדרך אל הצופנים. לאחר שמילאו את כרסם הם מתפנים לחפש נקבות בפרחים ולאחר מעשה שבים לעת ערב למלון. בכל הפעילויות האלה מאביקים הזבובים את פרחי הפשתה. דגמי ניר ורוד משכו את הזבובים כאילו היו פרחים, מכך הסתבר שהריח חסר משמעות  במשיכתם לפרחים. בבוקר הם העדיפו דגמים עליהם שורטטו פסים שחורים דקים והתעלמו מדגמים שבמרכזם הודבק זבוב אחר או צוירה עליהם נקודה שחורה (המחקה את הנקבה). לעומת זאת אחר הצהריים הזבובים נחתו ישר על הנקודה השחורה והתעלמו לגמרי מהפסים.

תצפיות על התנהגות הזבובים בפרחים אמיתיים גילו שבבוקר הם עסוקים באוכל ואז הם הגיבו לפסים. כאשר הפסים התכנסו אל המרכז הם נחתו בשולי הדגם התקדמו לאמצע והתעכבו שם לחפש צוף. אחר הצהריים הם חיפשו נקבות ולכן העדיפו נקודות. מכאן שלתגובת הזבובים לדגמים שעל הפרחים יש תפקיד המתאים למצב רוחו הזמני וסיפוק צרכיו של המאביק. כאשר הצענו להם דגם בו היו הפסים מקבילים זה לזה הם נחתו בשולי הדגם, התקדמו לאורך הפסים, חצו את ה"פרחים" ועפו, עדות לחשיבות הפסים להכוונת החרק למרכז הפרח וכמובן עדות  לתפקידם  האפשרי של נתיבי הצוף בפרחים אמיתיים.

עוזיה דו-צבעית בהזדווגות בפרחי פשתה שעירה. צילום: שמחה פינקלמן

 

דומה הדבר שהכלנית היא החצופה שבפרחי הארץ. מרגע שהופיעה הראשונה - אי אפשר להתעלם ממנה ולו גם ממרחק. הכלניות פונות אל השמש ועוקבות אחריה במשך כל היום. הפרח פועל כמראה קעורה המרכזת את קרני האור וגורמת לאבקנים ולצלקות השחורים שבמרכז הפרח להתחמם עד לעשר מעלות מעל הסביבה. נמצא שחום זה מזרז את נביטת גרגרי האבקה ובכך מקטין את סיכויי שטיפתם על ידי הגשם.

באזורים רבים בארץ מצויות כלניות בצבעים רבים, בעיקר לבן כחול וסגול, בנוסף לאדום. לכולם יש אותו הריח ונמצא שהדבורים והזבובים כמעט ואינם מבחינים בין הפרחים בעלי הצבעים השונים ועוברים בחופשיות ביניהם, בעוד חיפושיות פרחים מעדיפות את הצבע האדום. ככל שפרח גדול יותר ויש עליו כבר חיפושיות -כך הוא מושך יותר. למרבית ההפתעה רוב ההאבקה נעשית בעזרת הרוח ולמעשה כל הכלניות בארץ מהווים אוכלוסייה גנטית אחת ללא הבדלים ניכרים.

 

פרחיו של  בן- הסחלב המצויר מתחפשים לאלו של הזמזומית המצויה. אפשר לראות את הדמיון בצבעים ובאופן חלוקתם בין התחפושת לבין המודל. הנקודות הסגולות שעל שפית פרחי בן-הסחלב הן חיקוי לאבקנים הסגולים של הזמזומית. בן-הסחלב המצויר מצוי רק בצפון בארץ ותמיד בנוכחות זמזומית. שניהם פורחים באותה עונה ומספר הפרחים הפתוחים הנישאים על כל צמח, משני המינים, דומה. הדמיון האופטי אינו רק מנקודת המבט האנושית והוכח, באמצעות מצלמות המחקות את ראיית הדבורים, כי הדבורים אינן מבחינות בין שני מיני הפרחים ומבקרות בשניהם . בן-הסחלב רמאי ואינו מציע כל תמורת מזון עבור שירותי ההאבקה והביקור בפרחיו  מסובסד על ידי הזמזומית, המציעה צוף והמתגמלת את הדבורה המתבלבלת בין המקור לבין החיקוי.

רמאות מסוג זה מסתמכת על העיקרון הסטטיסטי של "אמא כואבת לי הבטן", כלומר שקר תדיר אינו עובד ומבוסס על מערכת תקשורת של אמינות. כאשר בשטח נתון יש הרבה סחלבים ומעט זמזומיות, הרמייה מתגלית בהקדם והדבורים נמנעות, עד מהרה, מלבקרם. כאשר יש מעט רמאים והרבה זמזומיות, קשה יותר לדבורים לגלות את הרמייה. התוצאה היא יותר ביקורים ויצירת פירות רבה יותר אצל הרמאי – כדאי לרמות כאשר אתה במיעוט ויש פחות סיכויים לגלות אותך. מאחר שתדירות הביקור בבן-הסחלב נמוכה אפשר לצפות דווקא בדבורים המבקרות בזמזומית. אם הן נושאות את גושי האבקה (אבקית) של בן-הסחלב, שקל לזהותן, זו עדות שהן ביקרוהו קודם לכן והיו שותפות להאבקתו.

 

בן-סחלב מצויר (מימין) וזמזומית מצויה (משמאל). צילום: נעם עביצל

4.  האם הספר הוא רק ספר מחקר או שיש בו גם למעשה אפשרות להכיר ולאהוב את עולם הצמחים בפני עצמו.

למרות שזה ספר מדעי המבוסס על מחקרים שפורסמו בעיתונות המדעית – הוא מהווה מחוות אהבה לפרחי הארץ האהובים והנפוצים ולחרקיה בעיקר דבורים ופרפרים. מטרת הספר לא רק לתעד תופעות שרבות מהן לא תוארו קודם לכן - אלא לפקוח עיניים ולפתות את הקורא לצאת לשדה ולראות את "נפלאות הבריאה" בעצמו. כאשר יודעים למה לצפות מתגלה עולם חדש ותמיד מתרחשות הפתעות שאיש לא ראה מקודם כולל החוקרים בעצמם.

 

אחרית דבר: המחבר השני דן איזיקוביץ עליו השלום לא זכה לראות את הספר המודפס. רשימה זו היא מחווה ותודה ל-50 שנות חברות ועבודה משותפת, יהי זכרו ברוך.