על הסרט שומר חוק/ דניאל חקלאי

 הסרט מוגדר אומנם כקומדיה, אבל יש בו למעשה הומור שחור, קומי אומנם, אבל בכל זאת הומור שחור.

מבריחי קוקאין אלימים שרוצחים אנשים ומשחדים שוטרים, נוסעים ברכב. המבריח המבוגר והמחוייט והמעונב קורא ספר במושב האחורי ואומר לשני החברים שלו שהפילוסוף שהוא הכי אוהב זה שופנאהואר. 

המבריח הצעיר עם השיער הארוך והעיניים הגדולות שיושב ליד הנהג, אומר שהוא הכי אוהב את ניטשה. אבל כשהוא מנסה לצטט משהו של ניטשה, מתעצבן עליו המבוגר עם החליפה והעניבה ואומר לו שזאת סתם קלישאה.

שניהם אירים. המבטא אירי. האנגלית שלהם היא אנגלית של אירים. אבל הנהג הוא אנגלי. והוא אומר להם שהפילוסוף האהוב עליו זה ברטרנאד ראסל. המעונב מאחורה מתעצבן עליו: אבל למה פילוסוף אנגלי? למה תמיד מה שאהוב עליך הוא אנגלי? שואלים אותו מי הפילוסוף האהוב עליו והוא ישר אומר שם אנגלי. זה מעצבן.

אבל הנהג האנגלי אומר לו שראסל בכלל וולשי. והמעונב מתפלא: וולשי? חשבתי שלא יצא משם שום דבר טוב. אז הנהג אומר לו: המשורר דילן תומס נולד בווילס. והמחויט עונה: נו, זה בדיוק מה שאמרתי. שום דבר טוב.

אחר כך הם רוצחים שוטר אירי שנשוי לאישה קרואטית אבל הוא בכלל הומו. וזה ביום הראשון שלו במשטרה באותה עיירה אירית קטנה ליד חוף הים.

מכיוון שמבריחי הקוקאין הם פושעים מסוכנים ובינלאומיים, מגיע לעיירה האירית הזו סוכן FBI. הוא אפרו-אמריקאי. גבר שחור. הוא מרצה באולם לפני קהל השוטרים האירים המקומיים ומספר להם על חבורת המבריחים המסוכנים וגם מראה להם תמונות של מבריחי הסמים. שלושתם לבנים כמובן.

ואז השוטר האירי השיכור שהוא גיבור הסרט, מרים את היד ושואל אותו בפליאה לעיני כולם: אבל חשבתי שכל סוחרי הסמים הם שחורים.

כולם מסתכלים עליו במבוכה ושותקים. ואז הוא מוסיף: ומקסיקנים. שחורים ומקסיקנים.

הרבה נטורליזם. בבואה עצובה ומורכבת של החיים במאה ה21 והמחיר שזה גובה לעיתים מבני אדם.

בניכור. בשקרים. בפשע. ברוע.

הסרט עשוי טוב, יש בו קטעים מצחיקים לעיתים והרבה עצב גלום בו

סרט מצוין.